(אבות יכולים גם להיעדר גם משום שאינם יודעים כיצד ליצור קשר עם ילדיהם. יש אבות שמרגישים שאין להם מה לתרום. אחרים כל כך עסוקים בתחושת הכישלון האישי שלהם שאינם מסוגלים להזין אדם אחר ולכוונו). (קרלו שטרנגר- העצמי כפרויקט עיצוב)
אולי הוא לא יודע [אני חושב לעצמי] אולי הוא לא חושב שיוכל לתרום לי, אולי הוא עסוק בכשלונות חייו.
ואיזה פלא:
("העצמי כניסוי אינסופי": צו חדש מנחה את בני דור ה... הם ירשו אותו מבני דור הבייבי בום: "עשה בעצמך ניסויים"...
את מקומו של אידאל האותנטיות של שנות הששים...תפס אידיאל העיצוב העצמי.
צידו האפל של מרחב החופש החדש הזה טמון בדרישות הגבוהות שהוא מעמיד בפני החיים.
אין זה מקרי שסוגי הספורט שפיתח דור האיקס נקרא אקסטרים. לחיות את החיים ולעצב את העצמי נחשבים לצורה של משחק קיצוני.)
והרי ברור שמדובר פה עלי, כי המדובר על הנדסת המחשבה ותוצאותיה וכי האין זו "הנדסת עשה-בעצמך-ניסויים"? כן כן.
והאם איני חוזר ומדגיש את האחריות שיש לי על חיי (כניסוי אקסטרימיסטי)? כן כן.
(כי אם מישהו אחר יקבל את השליטה בחיי, איזה טעם יהיה בחיי?) .
וכי האם נגזר עלי בהיותי אני למצוא לי בת זוג שתשתתף אף היא בניסויי אקסטרים על חייה? או שמא ההפך- אחת מבית "מסודר" שאני אראה בה כמקור ליציבות שאליה אני נמשך כל כך.
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
