בהחלטת ממשלה מס' 1196 מיום 22 בדצמבר 1985 הוחלט להטיל על משרד הבינוי והשיכון להקים "יישוב עירוני שיתוכנן באזור מודיעין". לתכנון העיר מראשיתה ועד סופה, מהפרויקטים האורבניים השאפתניים ביותר במדינת ישראל ב- 50 השנה האחרונות, הוזמן ארכיטקט ומתכנן ערים יחיד- משה ספדיה.  מודיעין תוכננה על מנת לגבש ולספק מערך התיישבותי ותפקודי בין ירושלים לתל אביב. הרעיון היה להעתיק את מרכז הכובד ההתיישבותי מזרחה ממטרופולין ת"א, לספק "מגורים פרבריים, בעלי איכות חיים גבוהה, תוך שמירה על מקום העבודה במטרופולין ת"א"1, ואספקת שירותי תשתית ליישובים הקרובים לסביבתה כגון בתי ספר, שירותים רפואיים, מסחר ועוד. בתחילת שנות ה- 90, אישר אריאל שרון, אז שר השיכון, את התכניות לבניית העיר לאחר שהגיעו גלי העלייה ממדינות ברית המועצות. ביולי 1996  החלו תושבים ראשונים ליישב את העיר ובשנת 2001 הוכרזה מודיעין רשמית כעיר.
עבודה זו באה לבדוק האם עומדת מודיעין במאפיינים הסוציולוגיים של עיר. ראשית אציג את המאפיינים,  משם אעבור להצגת קווי היסוד של מודיעין כפי שנוסחו ע"י משרד השיכון והמתכנן משה ספדיה, ולאחר מכן אעמת את אותם קוי יסוד עם גישתה הסוציולוגית של האקטיביסטית ג'יין ג'ייקובס בליווי דוגמאות שנאספו מראיונות וסיורים בעיר מודיעין.

 

רקע תיאורטי: רוברט פארק, לואיס וירת
רוברט פארק ולואיס וירת, במאמריהם אודות העיר והאורבניות כדרך חיים, טענים שהעיר היא גוף סינרגי (כלומר גוף הגדול מסך חלקיו). פארק טוען שהעיר היא יותר מאוסף של אנשים, מתקנים ציבוריים, בתים, עיתונים ושאר מוסדות. עיר גם אינה רק יחידה גאוגרפית, אקולוגית או כלכלית. עוד הוא טוען שכל דבר הנתפס אצלנו כעיר- האומנות, הארגונים, הבניינים, המסילות וכו' הם תוצרים מלאכותיים, אולם הם חוברים אל העיר החיה, ודרך ההרגל והשימוש הקבועים של התושבים, הם הופכים להיות חלק בלתי נפרד מהאנשים, הקהילה, ומהעיר עצמה. בנוסף, מוסיף פארק, שהעיר היא יותר ממנגנון פיזי ומבנה מלאכותי. העיר מעורבת בַּתהליכים החיוניים של האנשים המרכיבים אותה, תהליכי יצירה של טבע האדם.  
לסיכום טוען פארק שעיר היא מצב נפשי-  גוף של מנהגים ומסורות כלומר, עמדות והרגשות המאורגנות ומעוגנות במנהגים והמועברות במסורות.
וירת  טוען שאפיון קהילה על בסיס גודל בלבד הוא שרירותי. כל הגדרה של אורבניות שתקח בחשבון רק את מספר התושבים תהיה חסרה. הוא ממשיך וטוען כי בקלות ניתן לומר שעליונותה של עיר היא עקב ריכוז השירותים והפעילויות הניתנים לתושבים- תעשיה,מסחר, כספים, מנהל, תחבורה, תקשורת, מתקני תרבות, בתי חולים, מכללות, איגודים מקצועיים ומוסדות דת ורווחה – אבל, אורבניזציה היא לא רק תהליך המשיכה של האנשים למקום הקרוי "עיר"- היא מתייחסת להדגש המצטבר של המאפיינים המיוחדים  לאורח החיים הקשורים בעיר ולשינויים החלים באנשים המנהלים אורחות חיים הידועים כאורבניים. וירת מציע שלושה מאפיינים סוציולוגיים ראשיים לעיר תחת הכותרת: ישוב קבע גדול וצפוף יחסית של פרטים הטרוגניים מבחינה חברתית. בכדי לפשט את דבריו, וירת מדבר על היחס של מספר אוכלוסין- צפיפות- הטרוגניות בהם האחד מוביל לשני.

 

1- אוכלוסיה גדולה וצפיפות היישוב פירושן היעדר הכרות הדדית. העיר מאופיינת ביחסים משניים יותר מיחסים ראשוניים כתוצאה של חוסר היכולת להכיר את כולם כשמספר התושבים עולה על כמה מאות.
2- צפיפות- גידול מספרי, בְאוכלוסיה שגְדלה במרחב קבוע, נוטה ליצור התמחות ושונות. זו מגבירה את השוני בין בני האדם ובין הפעילויות שלהם וכך גדלה המורכבות של המבנה החברתי.
3-  הטרוגניות חברתית- העיר, באמצעות גיוס אנשים מטיפוסים שונים לביצוע משימות מגוונות ובעזרת הדגשת הייחודיות שלהם, מפתחת אוכלוסיה דיפרנציאלית שגם מאזנת את החברה- במקום בו יש אנשים בעלי אישיות שונה מתרחש תהליך דה-פרסונליזציה- זהו אחד ממאפייני העיר.

עכשיו משפרסמתי את החלק הראשון של העבודה שלי על מודיעין אני מגלה משהו מעניין על עצמי-
הסוציולוגיה שלי, זו שאני חקרתי בתקופת האוניברסיטה שלי מתעמקת במגדר, בחיי היחיד החברה, ובהשפעת הסביבה הפיזית על היחיד. אם יבוא יום ואהיה סוציולוג/מטפל/סופר אלו יהיו הנושאים שעליהם אכתוב- בקרוב- עבודת הסמינר שלי על מופע הקולנוע של רוקי- עם יומן שדה אמיתי