היום הלכתי והגשתי את שני הסמינרים שלי שסוגרים לי את שנה ג' באוניברסיטה.
אחד על מופע הקולנוע של רוקי. אחד על יחסים זוגיים שעובדים- הסוציולוגיה שלהם- כולל ההגדרה  שלי על אירוטיקה חברתית.
אבן ירדה לי מהלב- הלכתי להתבודד בעיר הגדולה.

סיכום ומסקנות
בעבודה זו ניסיתי לברר האם מודיעין אכן עומדת בהגדרות הסוציולוגיות של גוף המכונה עיר. לשם כך עימתי בין ההגדרות הסוציולוגיות של פארק ווירת והביקורת האורבנית של ג'ייקובס לבין קווי היסוד של העיר כפי שהוצגו בחוברות שהוציאו משרד השיכון והמתכנן ספדיה.
מהעבודה ניתן לראות כיצד מודיעין היא אולי עיר מבחינה מספרית, אך חסרים לה מאפיינים חשובים שבלעדיהם היא אינה יכולה להיקרא עיר מבחינה סוציולוגית. ראשית, זה אמנם יישוב רחב מימדים עם אוכלוסיה בקנה מידה של עיר, אך מאפיינים, כגון צורת הבנייה ורמת הצפיפות שבה, הם דווקא מאפיינים של פרבר. שנית, תופעת ההומוגניות בין תושבי מודיעין עומדת בניגוד מוחלט להגדרתה של עיר בכך שהדבר שאולי מאפיין עיר יותר מכל הוא שהיא דווקא מלאה בזרים. שלישית, על עיצוב העיר ניתן לומר שהשכונות דומות במראן אחת לשניה, דבר היוצר תחושה של אחידות, סדר ואף יד מכוונת, מאפיין המזכיר דווקא פרבר ולאו דווקא עיר תוססת. לבסוף, במודיעין לא קם עדיין מרכז העיר שאמור להיות המרכז המסחרי הראשי. המסחר בעיר הוא בַּרמה השכונתית ומלבד זאת אין במודיעין חיי מסחר נוספים. בנוסף, רוב רובה של האוכלוסייה המקומית יוצא בבוקר את שערי העיר לעבודה באזור י-ם או ת"א. שלוש עובדות אלה גורמות לכך שבמודיעין לא מתקיימת אינטראקציה רחבה בין התושבים ושאין כמעט חיי רחוב.
 המתכנן משה ספדיה אמנם תכנן עיר שלטענתו תהיה אידאלית לתושבים עקב מאפייניה הפרבריים אך למעשה, "הוציא ממנה את העוקץ" כאשר ניסה לשלוט בכל פרט ופרט ע"י היצמדות לרעיון "האידאל". למעשה, בהיצמדותו לרעיון "האידאל", למעט כמות תושבים וגודל המתחם עצמו יצר ספדיה את מודיעין כפרבר הקורא לעצמו עיר אך שאין בו מאפיינים של עיר. באין אינטראקציה מספקת שתיצור את הדרמה העירונית, באין תעסוקה ופעילות כלכלית ובאין מגוון אנשים שיצרו יישוב הטרוגני אי אפשר לראות את מודיעין כעיר מבחינה סוציולוגית.