ימים עברו עלי בחיפושים

חיפשתי עבודה

חיפשתי והרבה. גם ראיתי שר הטבעות, חתיכת מסע, אבל... זה לא חשוב.

חיפשתי וחיפשתי, בסוף כמעט הלכתי לעבוד באספרסו בר בפינת בן ציון והמלך ג'ורג', אבל, לא התחשק לי לבלות 3 חודשים כמלצר לפני שאורשה להכין למישהו אייריש קופי, היתה לי תחושה לא ממש טובה, וכמעט שהלכתי לשם משום החוסר במזומנים שמאד מציק לי. אבל אז פתאום בעצירת בלמים באמצע הככר, ירדתי אל בית קפה אחר, ראיתי שם בר מנצנץ מעבר לחלון, ירדתי מהאוטו ורצתי פנימה. השעה היתה שעת צהרים, בדיוק בזמן המתאים.

... זו היתה שעת צהרים, שתיתי לי את כוס הקפה שלי כשפתאום צלצל הטלפון במשרדי, זה היה הבוס שלי: " עזוב את הקפה ובוא מהר למקוף, מצאנו עוד גופה". רק שמעתי את המילים האלה, התרוממתי מכסא המנהלים שלי (עור אמיתי), לקחתי את הריי-בן שלי, הרכבתי אותן ויצאתי אל ההאמר שלי בדהירה אל המקוף שנמצא בלב מיאמי...

ANYWAY

באתי אל המנהל של המקום, הצעתי לו את שירותיי, הוא אמר שהוא בדיוק מחפש, ומכל המקומות שהייתי בהם, יותר משלושים, רק שלושה או ארבעה חיפשו עובדים, אבל אמר שאני צריך להיות ספץ במכונת קפה. הרגעתי אותו שאני כזה וגם יודע להכין משקה או שניים, אם אתם יודעים למה אני מתכוון, אבל למעשה קצת פחדתי שמא לא אצליח במבדק שהוא הולך לעשות לי ביום שלישי ב12 בצהריים.
הגעתי היום לשיעור האחרון למעשה בקורס, בסוף השיעור ניגשתי למדריך שלי וסיפרתי לו את  שעלי להשיג. מה לעשות ושיעור הקפה הוא ביום חמישי, הפעם האחרונה שאני מגיע לשם ואחרי ההתלמדות במקום המיועד- הוא הולך ללמד אותי מחר איך מכינים את כל הקפאים למיניהם. סודרתי.

זהו.