קמים בבוקר, היא תכף הולכת, אני נזכר פתאום שאני צריך להגיע לראיון למילגה באוניברסיטה. העניין הוא שהתקבלתי למעורבות חברתית עבור מילגה אבל אני לא זכאי למילגה- קיבלתי היום את המכתב מהם- מכתב מטומטם- לא קיבלת מילגה כי לא צברת מספיק נקודות- טיפשים.

הצלחתי בעזרת כישורי המהנדס שלי להשיג ארכה עד יום שלישי הבא, שעד אז אני צריך להשיג אישור למילגה ואז אתקבל לפרויקט שיגדיל לי את המילגה עוד יותר.

כתבתי מכתב לדיקאנית. מכתב מרגש, אמרו לי שהיא לא תהיה עד סוף שבוע אבל אמרו לי שלפחות תהיה שיחת טלפון. אחרי שעתיים בערך הדיקאנית בטלפון איתי: המכתב שלך נגע לליבי. אמרתי לה שהדברים השתנו מאז. היא נתנה לי את הטלפון של האחראית: אחת שכל בנאדם שמדבר איתה מפריע לה- התקשרתי. אמרתי לה שהמצב שלי השתנה ואני רוצה להגיש ערעור - היא אמרה לי שהיא מחכה לי מחר בבוקר.

לקח לי שעה ומשהו מהאוניברסיטה לקורס (יותר שיעור פרטי). בינתיים חזרתי קצת על המשקאות ובמתחם התאמנתי על מזיגה עם עוד כמה מהקורס שלי. חיכיתי עד 6 אז התחיל השיעור שלי. למדתי להכין קצר, ארוך, הפוך וכפול... עם הקצף והכל. הוא לימד אותי את הפאסון שאני צריך שיהיה לי ליד המכונה מחר והכל הלך אחלה.

ושתיתי את הקפה הראשון שלי בחיים. עשיתי לי הפוך, ועשיתי אותו מתוק לאללה כי אני מאד סוכרי בעצמי. זה לא היה נורא, זה היה בסדר גמור אפילו- בתור פעם ראשונה- אז שמתי לב שכשאני לומד על משקאות אני גם יכול לשתות אותם, כמו ששתיתי וודקה נקי, טקילה נקי ועוד כל מיני נקיים.

בכל אופן, אני לא מתחיל לשתות קפה, אין מצב. אבל מה שכן- קיבלתי הזרקת אנרגיה מזה... בכל זאת פעם ראשונה