טוב.

אז... התחלתי לעבוד בקופה ד'ארטה, אתם מוזמנים לבוא לשבת שם. הכתובת היא בן יהודה פינת ירמיהו. מול ההודית של ירמיהו ז"ל.

זה בית קפה חדש שיש לו גלריה בקומה התחתונה שלו.

אני אהיה שם בשבוע הבא...

בכל אופן, היום נכנס אבא והבן הקטן שלו. הוא שאל אם יש גלידה, אמרתי לו: כן. שאלתי אם ירצו משהו לשתות קודם- לא. ולמעשה אנחנו ממהרים מאד. טוב, אז הוצאנו גלידה.

הוא בא ושילם אחרי זה. בחוץ ראיתי את האמא מחכה בג'יפ מרצדס מעבר לכביש. הבנתי שהם גרושים.

הוא נכנס עם הבן שלו על הכתפיים שלו ואכל איתו את הגלידה שהבאנו לו. וכל הזמן הזה האמא מחכה בחוץ.

הבנתי שהם גרושים. הבנתי שזו הפגישה השבועית שלו עם הילד, והבנתי גם שהוא קצת עצוב.

הוא שילם 6 שקלים על הגלידה והשאיר טיפ של 4 שקלים. במעבר החצייה הוא התכופף לגובה של בנו ונשא אותו שק-קמח עד האוטו. הוא פתח את הדלת, הסתובב, הניח את הילד שלו בתוך המושב האחורי, חיבק אותו, החליף כמה מילים עם האמא, חגר את בנו, נישק אותו, קם, סדר את הדלת. והלך צעד אחורה.

כל זה היה מאד עצוב למראה.

אני לא יודע אם הילד יודע. הוא כנראה יודע.

האבא רצה להשאיר אותו עם טעם מתוק מהביקור איתו.

חשבתי לעצמי שזה מאד מעניין שאבות גרושים "משקיעים" כך בילדים שלהם כשהם אינם איתם אבל בבית יש מין התנהגות "רגילה" כזו, אתם יודעים. זה היה מאד עצוב בשבילי לראות את זה.

בכל אופן, אני עובד שם ודי שמח, יהיה לי כיף שם. אני ברמן/מלצר. יכול להיות שגם אבנה להם את אתר האינטרנט של המקום כי הם חייבים פרסום ואני די נהנה לבנות אתריישן.

בכל אופן, אם אתם באים, אל תשאלו מי זה יוזף, הם לא ידעו.

נוסע לסופ"ש רגוע ושמח עם אהובתי אי שם בצפון המאד מאד מאד רחוק מהמרכז

חג מולד שמח

תהנו מהשלג

ועשו הרבה אהבה באותה הזדמנות.

אבל אם זו לא אהבה- אל תעשו אותה