כשהייתי שחקן כדורסל האימון היה הזמן ללמוד דברים חדשים. להתאמן ולהבין תרגילים על המגרש. לראות איך עושים צעד וחצי בצורה איכותית, איך חוסמים זריקה, איך תופסים עמדה בצבע, איפה לעמוד לריבאונד כשכדור נזרק מכל מקום ברחבה, איך זורקים פיידאווי, סיבסובים...
באימון מתאמנים כדי לבוא מוכנים למשחק.

בכל שנותיי באימון הבנתי ש"להיות באימון" זו הדרך הכי אפקטיבית להיות בה על המגרש, בחיים האמיתיים.
באימון, כשאתה במצב של מתאמן, ההקשבה שלך היא ל"איך אני יכול לעשות דברים בצורה האפקטיבית ביותר", "מי אני צריך להיות", "איך להקשיב למאמן", "עד איפה אני יכול לקחת את עצמי", "במה אני חלש", "במה אני צריך חיזוק", "בוא ננסה ונראה מה יקרה". לעומת שיחות של "אני לא יכול", "קשה לי", אני פוחד", "אני דואג". שיחות שעובדות לעומת כאלה שאינן.

כשאנחנו על המגרש, כשקפצנו למים, כשאנחנו צריכים להביא תוצאות אנחנו מתחילים לקבל רגליים קרות.
זה בגלל שפתאום אנחנו לא בטוחים בעצמינו, ומה יקרה אם נכשל, ובסוף יגלו שבעצם אנחנו לא יודעים שום דבר, ובעצם זה לא מה שראיתי לנגד עיני כשהפכתי להיות X, ואף אחד לא הכין אותי לזה ועוד כהנה וכהנה שיחות.

שיחות, כאמור, הן לא מי שאנחנו. יש לנו אותן ואנחנו צריכים ללמוד להתמודד איתן. התשובה לכך (לפחות התחלה של תשובה) נעוצה ב"להיות כמו שחקנים באימון". היפכו את החיים שלכם למגרש אימונים. התאמנו את החיים שלכם.
על המגרש, אני זורק 500 פעם ביום לסל, ומה שנכנס נכנס. זה לא מלחיץ אותי, אני באימון, לזה זה נועד.
שחקנים מצויינים זורקים במשחק כמו שהם זרקו באימון. זה הסוד.
עשו את חייכם כמו שהייתם עושים אותם באימון. כל מה שנלווה "לחיים" ול"יחסים" ול"תוצאות" הוא בד"כ מלחיץ ויוצר חוסר אפקטיביות (שם אתכם בהתמודדות עם שיחות שעוצרות התקדמות). תחילתה של העבודה הזו היא בלעשות את החיים שלכם כמגרש אימונים, על כל ההקשבה והדרך שלכם להיות. באימון.