החלק הזה של העבודה הוא הרקע התיאורטי...... החלטתי לשים אותו בתור פוסט אחד מלשון זבנג וגמרנו ולא למשוך את הסבל לאורך שני פוסטים שיסבלו ממחסור בתגובות. 
היום שלי לא עבר משהו משהו. הרגשתי נרקב בבית וממש לא אהבתי את זה.
החלטתי להכניס כמה פיצ'פקס קטנים לגוף הרקע התיאורטי... זה יעלה אצלכם חיוך, שלא תגידו שאני איש רע.
ברקע התיאורטי יש כמה ביטויים, תשתדלו לא להיבהל. בעצם, אתם לא צריכים להיבהל, אם יש לכם שכל אתם לא תיבהלו.
ד"ש לכל הרופאים והרופאות שקוראים את זה.

רקע תיאורטי

מאפיין מרכזי בסוציולוגיה והאנתרופולוגיה הוא קיומן של פרדיגמות שונות המהוות מודלים מדעיים. אייזנשטדט טוען שהפרדיגמות הכלליות, שהן בעלות אופי מסביר, מנסות לספק הסברים אודות הסדר החברתי, או לפחות צדדים חשובים בו. כמו כן הפרדיגמות מנסות לנתח את המנגנונים הספציפיים אשר באמצעותם מרכיבי הסדר החברתי משתלבים לרשתות של יחסים חברתיים, ואת הכללים אשר מווסתים את פעולות המנגנונים האלו.

בפרק זה נציג מספר נקודות מבט אשר יסייעו לנו לבאר את טענתנו המרכזית. החלוקה ביניהן אינה תואמת לחלוקה ספרותית מסוימת, אלא חלוקה אשר לדעתנו הנוחה ביותר להבנת מחקר זה. להתעורר להתעורר, זה עוד לא התחיל.

כיוון שהגדרת המונח 'ארגון' היא נושא מורכב, פתלתל, מותנה בפרדיגמה ממנה חוקרים וניתוחו כמושג אינו רלוונטי למחקרנו, נצא מתוך אקסיומה כי חדר המיון הוא ארגון בתוך, או כחלק, מארגון גדול יותר (בית החולים), מבלי להעמיק. יצחק סמואל (2002), בספרו "המשחק הפוליטי", מציג מסגרת עיונית לשם ניתוח שיטתי של "משחק פוליטי" המתנהל בתוך ארגונים. לשם כך הוא מציג שלוש תיאוריות בסיסיות בחקר הארגונים;

 1. 'הגישה המכנית': "המסבירה את המבנה וההתנהגות של ארגונים במושגים הנדסיים כביכול, המתיחסים אל הארגונים... כאילו היו מכונות חברתיות-כלכליות. במוקד גישה זו מצויה 'התיאוריה השכלתנית'... הנחת המוצא שלה מקבלת כעובדה מובנת מאליה שלכל ארגון יש ייעוד מוגדר, המצדיק את עצם קיומו בחברה". 2. 'הגישה המערכתית': "תיאוריה זו מניחה כי בדומה למערכות רבות בטבע, ארגונים הם מערכות חברתיות... מערכות אלו עושות כל שביכולתן כדי להבטיח את המשך קיומן... תכליתן של מערכות ארגוניות מכל מין ומכל סוג היא הישרדות, פשוטה כמשמעה". הגישה המכנית והגישה המערכתית מנוגדות וסותרות זו את זו. גישה שלישית היא 3. 'התיאוריה הפוליטית': ה"רואה בארגונים זירות התגוששות פוליטיות. בכל זירה ארגונית כזאת פועלים בני אדם כיחידים וכקבוצות אנושיות כדי להפיק לעצמם ולשותפיהם את מרב התועלת מהארגון... לכל בעל עניין כזה יש אפוא מטרות, העדפות ושאיפות משלו, שאינן דומות ואפילו מנוגדות לאלו של בעלי עניין אחרים בארגון... ההישרדות הארגונית היא תוצאה של הרצון המשותף של כל בעלי העניין לקיים את הארגון כדי להמשיך ולהפיק ממנו טובות הנאה". לצורך חקר הארגונים מציע סמואל שילוב של התיאוריות לתיאוריה אחת הנקראת בפיו "תיאורית הצללים הפוליטיים". כבר מנקרים? קומו, תתמתחו.

הטענה המרכזית של 'תיאורית הצללים הפוליטיים' היא ש"לכל התנהגות ארגונית יש שני פנים: הפן הרשמי, המתבטא בציות לכללי הארגון ולדרישותיו, והפן הלא-רשמי, המתבטא בהתנהגות תועלתנית, המנצלת הזדמנויות להפקת טובות הנאה. שני פנים אלא צמודים זה לזה ומשלימים זה את זה." (סמואל, 2002, ע' 21). במילים אחרות, קיים מתח מובנה בין שני סוגים של התנהגות בארגון, אחד עוסק בקידום מטרות של כלל הארגון, ואילו השני בקידום יעדיהם וסיפוק צורכיהם של פעלנים¹ בעלי עניין בארגון. למעשה, על בסיס הנחה זו מציע סמואל שלוש השערות (ע' 22): 1. השערת הבהירות: טוענת כי "סביר לצפות שבתנאים מעורפלים ובמצבים שאינם מוגדרים היטב בארגון - פעלנים ינקטו התנהגות פוליטית. אי לכך, מצבי אי-ודאות, עמימות, קונפליקט ואי הסכמה מעודדים פוליטיזציה ארגונית, המתבטאת בנטייתם של פעלנים להפעיל עוצמה² והשפעה...". 2. השערת היציבות ו- 3. השערת ההדדיות, אינן רלוונטיות למחקרנו. אם כן; האם בחדר המיון קיימים מצבי עמימות בין פעלנים שונים? האם קיימים קונפליקטים ואי הסכמה? ואם כן, האם אלו מעודדים נטייה להפעיל עוצמה והשפעה? לדוד משה היתה פרה.

אייזנשטדט מתאר שאחת מהפרדיגמות המסבירות היא זו המעגנת את 'תיאורית הקונפליקט'. תאוריה זו יוצאת כנגד הפרדיגמה הפונקציונאלית, המקפלת בתוכה את הרעיון לפיו התפקוד של מערכת, או של קבוצה חברתית, תלוי בקונצנזוס בין חבריה לגבי יעדים וערכים משותפים, וכי קונצנזוס זה הוא תנאי יסוד לתפקודם ולהמשכיותם של המערכת או הסדר החברתי. אם כן, חוקרים קונפליקטואלים שונים טוענים ש"ראשית, לעולם ובשום חברה לא יקבלו כל חבריה של אותה חברה את היעדים והערכים הדומיננטיים. יעדים וערכים אלה משקפים למעשה את האינטרסים של אותן הקבוצות שהיו חזקות דיין כדי לכפות את רצונן על האחרות. יוצא מכאן, שהשליטה של הכוח ועל המשאבים - ולא הקונסנסוס שמשוער לגבי ערכים משותפים - היא הגרעין המרכזי של המסגרת המוסדית בכל חברה, והיא המנגנון העיקרי של המשכיותה."

בהיבט הארגוני - "יחסי גומלין בין פעלנים הם בדרך כלל תוצאה של תלות הדדית. תלות זו מתבטאת בכך שהמטרות של פעלן אחד מושפעות מהתנהגותו של פעלן אחר. לעיתים קרובות נתקלים פעלנים אלה בחוסר התאמה בין מטרותיהם למרות זולתם....ניגוד אינטרסים... מידת אי-ההתאמה בין המטרות קובעת אפוא את דרגת הניגוד או המחלוקת השוררים בין הפעלנים.... תיאורית הקונפליקט גורסת אפוא כי במצב של קונפליקט ישתדלו הפעלנים להפעיל עוצמה כלפי זולתם כדי לכפות את רצונם, להבטיח את השגת מטרותיהם ולזכות בתגמולים שהם מעוניינים בהם." (סמואל, 2002 ע' 65-66).

בתוך ארגון לפעלנים השונים יש סמכויות שונות. הסמכות אינה רק חוקית במשמעות המשפטית, אלא היא גם לגיטימית במשמעות החברתית. "בני אדם מקבלים עליהם את חובת הציות לבעלי סמכות משום שהם מאמינים כי כך צריך לנהוג" (סמואל, 1996, ע' 108). "ככלל הממונה רשאי לתת הוראות רק לבעלי התפקידים הכפופים לו באופן ישיר או עקיף.... בעלי הסמכויות רשאים לקבל החלטות שיש להן קשר ישיר וברור לפעילות הארגונית או המתחייבת ממנה, ותו לא." (סמואל 1996, ע' 109). המצב המתרחש כאשר בעל תפקיד מצווה על מישהו הממונה עליו, או בכיר ממנו בארגון, נקרא "חריגה מסמכות".

סמואל (1996) מציג מקור נוסף לסכסוכים, והוא המרכיב האנושי בתקשורת הארגונית. טענתו היא כי "מסגרות מגוונות מבחינת הרכבן המקצועי, האישי והארגוני... סובלות מליקויי תקשורת הנובעים מניגודים ומיחסי יריבות בין אנשיהן" (ע' 145). כאמור, ליקויי תקשורת אלו נובעים ממורכבות רשתות התקשורת, ובמקומות פחות מורכבים יהיו פחות ליקויים, אולם עדיין יהיו ליקויים, אם כי מופחתים בכמותם ובסדר גודלם.