החלטתי לשחרר את כל העבודה בלילה. זה כבר החלק המעניין שלה. הגענו לשדה המחקר.
אחד הדברים החשובים ביותר בעבודה בסוציולוגיה או באנתרופולוגיה הוא תיאור המקום, לפחות בהתחלה. תיאור המקום הוא לא רק עניין עקרוני בעבודות, הוא חשוב כדי להבין כיצד פועלים היחסים בהתחשב במקום וכיצד המקום משפיע על היחסים. כפי ששמנו לב, בחדר המיון, מירב ההתרחשות מתרחשת בקבלה, שנמצאת בלב המיון, הקבלה היא הלב, הן מבחינה עיצובית ובן מבחינת החלוקה למחלקות בתוך המיון. ארכיטקטורה במיטבה.

שדה המחקר

כניסות:

אל חדר המיון ניתן להיכנס משתי כניסות ראשיות. האחת, הכניסה הראשית לבית החולים- חדר המיון נמצא בערך כחמישים מטר דרומית מהכניסה הראשית. והשניה- כניסת האמבולנסים, שהיא מעין כניסה אחורית למיון, שבדרך כלל מגיעים משם פצועים וחולים שהגיעו באמבולנס ומצבם קשה יותר.

אגפים ואזורים במיון:

חדר המיון מורכב משלושה אגפים מרכזיים הממוספרים באותיות. בין אגף א' ל-ב, מתחיל מסדרון, שראשיתו בכניסה למעין קומפלקס חדרי הסגל (שם יושבת בין השאר האחות הראשית) שם ישנו גם אזור ישיבה למנוחה, מעין סלון קטנטן. באמצע המסדרון (ושמעבר אליו לא הרחקנו ללכת) ישנו אזור הנקרא השהייה. זהו חדר גדול בו יש כ 10-15 מיטות חולים, הוא מופרד בדלת סגורה שנדרשת בו לחיצה על הפעמון למען יפתח מבפנים. תפקיד החדר הזה לספק מעין חדר אישפוז מעבר ליממה לאגף המיון.

ליד הכניסה למיון, במרחק שני מטרים ניצב אזור הקבלה (שצורתו פרסה לא מלאה או לחילופין האות J ). זהו למעשה הלב הפועם של המיון, מרכז התקשורת והמיון (במובן המילולי ביותר של המילה) של חדר המיון. הקבלה מתחלקת לשני חלקים: החלק הראשון הוא מיון החולים, שם יושבות על פי רוב בין 2-3 פקידות שמקבלות את הפונים. בחלקו הפנימי יותר, ישנו מה שנקרא "מיון רופאים" שם יושבות בין אחת לשתי פקידות שמתעסקות אך ורק במתן שירותי מיון לסגל, כלומר, מפנות את הסגל לאנשים הנזקקים לפי הצורך. אזור זה הוא מקום המפגש המרכזי של הרופאים במיון, הן לשיחות מקצועיות והן לשיחות לא מקצועיות כגון חברותא ושאר שיחות. מאחורי דלפק הקבלה ישנו חדר האוכל של הסגל.

ליד אגף ג' ישנה כניסה לאזור חדרי הרנטגן וכניסה אל אזור הטראומה המופרד ע"י שלטי "אין כניסה". אזור הטראומה בנוי בצורת מסדרון שבסופו יש את הכניסה של האמבולנסים. כניסת האמבולנסים מגיעה לצומת- כניסה לחדר הטראומה של המיון או כניסה לאזור שנקרא "מיון הולכים" או בשפת המקום "טריאז'"

שמות הנחקרים המרכזיים ותפקידיהם:

1- ד"ר שורש- מנהל זמני של חדר המיון.

2- ד"ר עמית- רופא אחראי על המיון בימי חמישי, משמרת ערב

3- האחות מאיה- אחות ראשית במיון

4- האח וובר- משמש כאח תורן ואף כאח אחראי

5- ליליאן- מזכירת בקרה ב"מיון הרופאים".

תיאור קצר של תפקידים:

צוות הקבלה- בקבלה יושבות לרוב בין שלוש לשש פקידות. רובן יושבות באזור קבלת הקהל. בין אחת לשתי פקידות יושבות באזור מיון הרופאים ונותנות שירות לסגל הרפואי.

רופאים- תפקיד הרופאים הוא לאבחן ולקבל החלטה לגבי המשך הטיפול בחולה - להשאירו בחדר המיון, להעבירו למחלקה אחת או לשחררו הביתה. לפי תצפיותינו, לרוב ישנם בין חמישה לשבעה רופאים במיון כל העת, בנוסף, קיים תפקיד של רופא אחראי שתפקידו בין השאר, לחתום על טופסי השחרור של החולים במצב שלחלק מהרופאים אין סמכות חתימה. חשוב לציין שסגל הרופאים מתחלף בין משמרת למשמרת ובין יום אחד לשני וכך למעשה אין סגל קבוע של רופאים במיון כלומר, הרופאים מגיעים ממקומות שונים בבית החולים למשמרת במיון.

אחיות- האחיות אחראיות על הטיפול בחולים ועל הבאת הגורמים המתאימים שיבדקו אותם. בשונה מהרופאים, האחיות הן סגל קבוע בחדר המיון, כלומר, הן באות לעבודתן במשמרות, בין אם למשמרת בוקר, ערב או לילה. את סידור העבודה קובעת אחות לשעבר שהיתה העוזרת של האחות הראשית, כשהאחיות הותיקות זכאיות לפריבילגיה מסוימת של משמרות קבועות בשבוע.

אחות אחראית- האחות האחראית היא "מנהלת עבודה". היא ממונה על הפעילות השוטפת בחדר המיון, מחלקת משימות לשאר הסגל, מסייעת ומיעצת לאחיות הזקוקות לכך, אחראית לסדר ואחראית על קבלת חולים וחלוקתם למיטות באגפים.

מד"א- את צוותי מד"א הכללנו בתוך הסגל הרפואי עקב אופי השיחות שהם מקיימים עם הסגל, כחלק מהסגל ולא כחלק מהחולים או המבקרים. תפקידם של צוותי מד"א בהקשר שלנו (לא ניכנס לתיאור מפורט של התפקידים בתוך הצוותים) הוא להביא את החולים למיון, לדאוג להעברת האחריות לצוות המיון ולהמשיך בעבודתם השוטפת.

סייעים- ישנם מספר תפקידי סיוע שראינו בעבודתנו:

אנשי שינוע- תפקידם הוא להוביל חולים, מיטות, כיסאות גלגלים מהמיון ואליו.

מתנדבים- לפי התצפיות שערכנו מצאנו שמתנדבים המתנדבים במיון עוסקים על פי רוב ב"לקחת מדדים" (כגון א.ק.ג) מהחולים.

בנות שירות- בנות השירות מתנדבות בחדר המיון מתוקף שירות לאומי, תפקידן הוא עזרה לאחיות.

מאבטחים- בכניסה לחדר המיון נמצא כמעט תמיד מאבטח. זה אינו מאבטח שתפקידו לבדוק תיקים אלא לכפות סדר במקרה ויש "בלאגן" במיון כמו צעקות, מצבור אנשים שמפריע לתפקוד התקין של המיון וכולי.

מתודולוגיה:

שדה המחקר שלנו התבסס בעיקר על חדר המיון המרכזי ב'רמת אשכולות' למרות שמצאנו עצמנו עובדים גם ב"מיון הולכים", ב"השהייה", בקפיטריה ואפילו בסופר-מרקט שליד ביה"ח. הגענו לתצפיות בעיקר בימי חמישי והיתה לכך סיבה מרכזית אחת- התחברנו עם הרופא והאחות הראשיים שהיו נדיבים מאד והסכימו להכניס אותנו לתוך עולמם ולתוך עולם המיון וקיבלנו מהם תחושה של "יופי שאתם עושים עבודה! איך אפשר לעזור לכם?".
לכן התמקדנו בעיקר בימי חמישי. אך כמובן שהגענו גם בימים אחרים ובשעות אחרות. בכל פעם שהגענו למיון הרגשנו שעלינו לחולל יחסים עם הצוות מחדש, ובשלב כלשהו הבנו שאנחנו יכולים להקל על עצמנו את הכניסה אם נביא כיבוד. על כן הבאנו ממתקים, חטיפים ושתייה והנחנו אותם על שולחן הקבלה ע"מ שיתכבדו. זה הצליח, חוץ ממקרה אחד בו הגיע יוזף לבדו בלילה למיון ע"מ לבצע תצפית והרופא האחראי סרב לאפשר את כניסתו, כי לא הכיר אותו. חשוב לציין שהתצפיות שלנו נעשו מעמדת הרופאים ולא מעמדת החולים, דבר אשר היה משנה לחלוטין את נקודת מבטינו. ברוב המפגשים הגענו לבושים בחלוק ירוק שקיבלנו מצוות המיון ששמח לתת לנו אותם ע"מ שנוכל לעמוד לידם בשעה שהם טיפלו ודיברו עם החולים. המדים עזרו לנו בשיחות עם הצוות שנענה לשאלותינו בשמחה ואף לשיחות עם אנשי ביטחון שלמשל הסבירו ליוזף מה בדיוק עומד לקרות מבחינת פרוצדורה במקרה של נרקומן שסרב להתפנות מחדר המיון.

שיטת המחקר שלנו הורכבה מתצפית ישירה על אירועים ורישום, תצפית משתתפת וראיונות עם אנשי הסגל שנערכו תוך כדי עבודתם.

בעבר שנינו ביקרנו בחדרי מיון ובבתי חולים, מנקודת מבט של חולים הזקוקים לטיפול, וטבעי הדבר שעובדה זו השפיעה על הרצון שלנו לצפות ביחסים בין סגל לחולים, ועל התוצאה של יחסים אלו בהיבט הטיפולי. אולם בתחילת מחקרינו סגל המיון הסתייג מתצפיותינו על החולים מפאת 'אתיקה-רפואית', ועל כן התמקדנו יותר ביחסים בין אנשי הסגל. עם הזמן, כשהתקבלנו בשדה המחקר, התקרבנו גם לחולים, אולם הקפדנו להביט על יחסי סגל-חולים שלא מנקודת מבט טיפולית, אלא מנקודת מבט אחרת (אשר מהותה עוד לא היתה ברורה לנו במהלך התצפיות עצמן).

הגישור על הפער הנובע מנקודות המבט השונות שלנו כשני חוקרים שונים, סייע לשפוך אור על נקודות אשר היה לכל אחד מאיתנו קשה להתמקד בהן, שזהו יתרון בולט בעבודה בצוות. אולם מצד שני יתכן וגישור פער זה גרם למיתון נקודות אשר הצטיירנו בתחילה כמשמעותיות יותר, או בולטות יותר, דבר אשר הצניע תובנות שלא באו לידי ביטוי בעבודה זו, וחבל.