ככל שאני גדל אני מכיר עוד ועוד אנשים ש:

אני אספר לכם, טוב, הראשון, כבר סיפרתי לכם, צ' קוראים לו, הוא בנה איתי את האתר שלי הנפלא ויום אחד אחרי שנה ומשהו של חברות איתי החליט שזהו- הוא לא סיפר לי ל מה, פשוט התנתק ונכנס לדיסטנס. שום למה, שום שלום.

השנייה היתה ברברה. את ברברה הכרתי בלנדמרק, אישה מופלאה הברברה הזו, יהודייה אמריקאית מליונרית, כשנסעתי לאחותי בניו יורק פגשתי אותה בלאס וגאס אחר כך והיינו בקשר, ואז גם התחלנו לעבוד ביחד בלנדמרק , אבל אחרי לונדון, לונדון, אחרי לונדון היא פשוט הפסיקה לענות למיילים שלי, הפסיקה להתקשר, הפסיקה הכל. פתאום היום אני מקבל ממנה מכתב בדואר - שנה טובה היא שלחה.

זה מעניין, שמתי לב שאני מתחיל לצבור אנשים שפשוט מנתקים לי. וזה לא שהייתי בכסח איתם, הייתי איתם ביחסים נפלאים ובום.

עמית אמר לי שאני לא יכול להכיל אותו

ונראה לי שזהו.

מישהו יכול להגיד שאני עיוור ליחסים.

אז שיגיד

אני את הקשרים שלי לא מנתק, אני משלים אותם.

אפילו עם אבא שלי, שעשיתי את זה בטלפון,כשהוא אמר לי שהוא לא רוצה קשר איתי, הוא אמר את זה ואני קיבלתי את זה, והיה לזה הקשר, וזה היה בתוך שיחה, וזה לא היה ניתוק. מאד מעניין מה שאני אומר. מאד מעניין.