כשאנחנו מי שאנחנו מתחת לכל שכבות ההגנה, הפחד לא עוצר אותנו עוד
כשאנחנו מעמידי פנים אנחנו נעצרים בגלל הפחד להידחות, זו המסקנה המוזרה אך הבלתי נמנעת אליה הגעתי אחרי השיחה.
זה מזכיר לי את האמירה שטוענת שאין אנו פוחדים להיות קטנים, אנו פוחדים להיות גדולים.
כמה מאיתנו פוחדים לגשת לבחור או לבחורה שאנו חפצים בהם? אנחנו לא רוצים להיראות רע (תאמרו את האמת), אנחנו פוחדים (מודאגים, יהיה נכון יותר לומר) לקבל לא. אנחנו מעדיפים להישאר עם הזין ביד מללכת ולהגשים את הרצונות הלא-כל-כך-כמוסים שלנו.

לכל הבחורות: התרבות של ימינו נתנה לכן מתנה- גברים שיתחילו איתכן. דעו זאת: גברים פוחדים להתחיל עם נשים
לכל הגברים: התרבות ודברי ימי ההיסטוריה הפטריארכלית של העולם הפכה את הנשים (בגללינו בעלי האיבר) למעמידות פנים בעל כורחן. הן מעמידות פני חזקות, מעמידות פני עצמאיות, מעמידות פני מצליחות. כל אלה בעל כורחן, הן היו מוותרות על זה בשמחה בשביל אושר (גם אנחנו). אל תטעו גברים, הן באמת כאלה, יפות, מוצלחות, חזקות, אסרטיביות. הרבה משום שהן כבשו ודרכו על צדדים אחרים בהן, עד שהן שכחו להיות מי שהן מתחת לכל שכבות ההגנה האלה. הן פוחדות לקבל לא, הן רוצות את האהבה שלכם, הן רוצות להסתכל לגבר בעיניים ולדעת שהן מסתכלות לו בעיניים. הן רוצות להסיר מעצמן שכבות שנעטו עליהן עם הזמן. זה הדבר היחידי שיש לזכור