| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 12/2005
קמתי מהשינה קצת אחרי 12. אחרי שהלכתי לישון בכמעט שש בבוקר וכל הבוקר היו דפיקות וקידוחים מהדירה למטה התעוררתי והחלטתי שהגיע הזמן לקום. ניגשתי למחשב במטרה להתחיל לצמצם פערים בעבודה. הבנתי גם שכדאי שאצא מהבית, חייבים לי כסף פה ושם, וכל השיחות שלי מאתמול.
חשבתי לכתוב פוסט מרגש על זה שהתקשרתי לאבא שלי ושהוא דיבר איתי והסכים להפגש איתי,
אז חמש דקות לקחתי אוויר קודם, העליתי את מספר הטלפון שלו מהזכרון שלי שלא חייג אליו 5 שנים.
הרצתי עשירית שיחה בראש שמתמצה בזה שאני אומר לו שהכל מסתכם בזה שיום אחד הוא ימות ואני לא הכרתי אותו.
אבל עצרתי אותה.
אני לא יודע מה יקרה בשיחה, אני לא יודע מה אומר ומה הוא יאמר וככה אני אוכל את ארוחת הבוקר שלי;
אני על המציאות מפסיק לשלוט. גם ככה שליטה במציאות היא פיקציה
ואז חייגתי אליו.
חשבתי לשתף את עמית או את אריאל. את אריאל לוודא את הטלפון שלו ואת עמית שיאשר לי את מה שאני עומד לעשות.
את אריאל אני לא מכיר מספיק טוב ועמית... עמית, נו אתם כבר יודעים.
חייגתי אליו, 050- 32.....
הלו
שמוליק?
כן
זה אני (שם פרטי)
כן
אאאא... אני מפריע?
כן
אפשר להתקשר אליך בזמן אחר?
אני אתקשר אליך
אולי בכל זאת?
בזמן אחר
אאאא....
צליל ניתוק
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
