נדמה שאנשים המרוכזים בעצמם מצליחים להכניס אותי למעגל הזה שלהם. אני נכנס לשם ללא מאמץ, טובע (כמו במערבולת, אבל עם תבונה, בוחר את מעשיי), מתעורר, יוצא, ספק מתנגב ספק זורה מלח בעיניהם, יורה והולך.
אני, אדם אני של מוחלטות. נדמה שאני מכיל בתוכי גם את ההפך של מוחלטות אבל אני מוחלט לפה, מוחלט לשם ומוחלט באמצע.

לפני כמה ימים אמר עלי עמית  (המאמן) שאני אחד מהאנשים החריפים ביותר מבחינת ניתוח שהוא הכיר מימיו, אם לא הכי חזק.
אם לא השיחה בעמדה לבוא תכף אחרי זה הייתי לוקח את זה כמחמאה, אבל היה זה מקרה נוסף של "נחיתות דיאלקטיקה":
יכולת חזקה אך במקביל לכיוון ההפוך, אמר, ניתוק מהלב.
למזלי, לא הסכמתי איתו. והיה לי קשה למרות זאת.
אחד הדברים שאמר היה, שלוּ היה זה לא נכון, זה לא היה מזיז לי, וזה הזיז, משמע- זה נכון.
למזלי, אך גם לשמחתי, הטיעון שלו לקה בחסר (הנה אני עוד פעם מפרק ומנתח, מוכיח שוב את טענתו שימו לב)- אדם יכול שתהיה לו ריאקציה גם אם הדברים שאומרים עליו לא נכונים. מה גם שהוא חזר וחזר וחזר עליהם.

בזמן שדיברתי איתו היו עיניו מזוגגות. כשדיברתי איתו על הזיגוג הוא ענה שהן מזדגגות כשהאדם שאיתו הוא מדבר לא מחובר באמת לדבריו. שטויות במיץ עגבניות. עיניים מזוגגות הן אינדיקטור למצב של קשב. קשב בשיחה אינטימית במרחק של פחות ממטר במטבח שלי הוא עניין של בחירה. זיוני שכל לא נגמרים כשאתה מאמן. אתה צריך לברר עם עצמך יותר טוב מה העניינים שם בפנים.

אדם צריך שתהיה לו רגישות לאדם שאיתו. הוא אמר לי את זה בעצמו בפגישתינו הראשונה, עת ניסיתי להראות לו, ללא הצלחה מלכודות שהוא נופל אליהן. אני מוריד את ההגנות שלי איתו, זה כמעט לא אפשרי אחרת (אנחנו מכירים כל כך טוב, כנראה) והוא משפשף אותי ב"ניתוק מהלב". לא שיפשוף נעים. שיפשוף כואב.

לא הסכמתי איתו כי ידעתי שהחיים שלי, מאז ניתקתי איתו את הקשר, הראו אחרת. הוכיחו לי שאני כן מחובר ללב שפועם. אמנם כאב לי מה שאמר, אבל ידעתי (בדיוק כמו שהוא ביקש/אמר), ידעתי שדבריו לא נכונים, וזה מה שהותיר אותי רגוע.

אחרי שחזר מבית הכסא ראה אותי מחמם את ידיי מעל הגז. הוא פתח בהתנצלות, על שאמרת את הדברים כפי שאמרם, מבטיח שבנוגע אלי יש לו רק כוונות טובות.

זו היתה טעות לקרא לו להקשיב לדבריי. רציתי לשתף אותו ולשמוע מה יש לו לומר, מה הוא שומע. אכן שמעתי, ולא אהבתי את מה ששמעתי. אבל אני קראתי לו, מה שהופך את זה לבחירה שלי (לאחריותי), הוא נפל, והוא לא מתאים לאמן אותי.
מזל שיש לי חופש לבחור.