|
 הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 1/2006
כך מתחילה אתמול אחרי המסיבה הבאמת סולידית שהייתי בה הלכתי לכיוון הבית. עצרתי וקניתי לי ג'חנון וביצה באקט לא טיפוסי. ישבתי על ספסל ואכלתי. כבר אז הייתי מהורהר. אבא לבקן עם ילד קטן וכיפה גדולה וילדה עם חצאית ומגפיים הלכו להם ברחוב. עצרתי את הביס באמצע והתחלתי להסתכל. משום מה הם נראו הומלסים. הרי מה עושה ילדה בשתיים בלילה של הסילבסטר עם אחיה בן המקסימום שמונה עם התיק הקרוע והשקית נעליים קשורה לתיק שלו. חטפתי בחילה. המשכתי להסתכל. זה היה המשך ישיר לכל מה שקרה לי באותו ערב, בין המשך, בין סיבה. רציתי לבכות. הגיעה מונית, האבא הכניס את ילדיו למונית. אז הבנתי. הם גרושים, והוא החזיר את הילדים (שלא רצו ללכת) לאמם. זה שבר את ליבי. הלב שלי נשבר אתמול פעמיים. היום אני מדמם. לבד,עני ומדמם. עם כל התכניות שלי, כך מתחילה לי השנה החדשה. אין לאן לברוח.
| |
|