| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 1/2006
בשבוע האחרון התחלתי לקום בשש בבוקר יום יום. החלטתי שאני מגיע לעבודה כל יום בשבע וחצי אפס אפס ולא בשמונה וחצי. וואלה!
להגיע מוקדם לעבודה עושה לי טוב, באמת. אני אוהב מסגרות, הן מייצבות אותי.
היום החלטתי לא לנסוע על האופנוע. קמתי בתחושה לא כל כך טובה וכששאלתי את עצמי אם אופנוע או אוטו, התשובה שלי היתה "לא אופנוע". הרגשתי משהו שזמזם לי תחושה לא טובה.
יש לי עדים.
גם התקשרתי היום לYNET. הבחור שמטפל בצלמים כבר הכיר את השם שלי כשאמרתי אותו והציע שנדבר שוב ביום ראשון לראות איך מקדמים עניינים.
צלם.YNET. אני.
אני רוצה להחמיא לעצמי- גם לפני השיחה הזו איתו שקשקתי, כמו בכל שאר הפעמים שהתקשרתי אליו. הוא-הוא אחת הסיבות בגינן קניתי אופנוע.
פעם התחלתי עם בחורה אחרי שפשוט החלטתי לא להתחשב בנסיבות שגרמו לי לא להתחיל איתה. עשיתי את אותו המהלך היום לפני השיחה איתו.
בחיי שאין גבולות ליכולתו של אדם להגיע להישגים ברגע שהוא מפרק את המחשבות שלו לרסיסים.
11 בבוקר אמא מתקשרת מבקשת שאבוא לאסוף אותה מירושלים. ירושלים.
יש לה סימנים בצלעות של תסחיף בריאות (שהיה לה לפני כמה שנים) (סימנים=כאבים שהיא מכירה).
ב2 וחצי אני מקבל טלפון שהיא יוצאת לדרך ולא לבוא.
רבע לארבע אני יוצא מהעבודה וטס כל הדרך ב130 קמש עד התחנת אוטובוס שלה כדי שהיא לא תחכה בתחנה. חיכיתי לה 5 דקות. קמתי עם תחושה בבוקר או לא קמתי עם
תחושה בבוקר?
אמא הגיעה וטסנו לרופא שהיה כבר בדלת. משם טסנו למיון. היו לה כאבים באזור הריאות. הייתי בהסטריה עד שהגענו לשם, היסטריה. 5 שנים מאז התסחיף.
בסוף שיחררו אותה אחרי 5 שעות ועם דלת פתוחה לבוא שוב אם תרגיש לא טוב.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
