| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 2/2006
נכתב שלשום
שמתי תמרורי אין כניסה היום בערב. אבל הרמתי
טלפונים לאנשים שדאגתי להם.
מעבר לזה שמתי אחורה פנה ודאגתי לעצמי.
עת לדאוג ועת לנפוש, והיום החלטתי לנפוש.
בבוקר קמתי ועליתי על האופנוע.
נסעתי בדרכים שבכרתי בילדותי ומצאתי את עצמי משלם לאוניברסיטה את חובי האחרון למוסד, מהיום אני זכאי רשמית לתואר ראשון בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה.
מיד אחר כך הרמתי טלפון לשותפתי לסמינר האחרון בו קיבלנו מועד מיוחד להגיש עבודה נוספת במקום זו שכתבתי. על זו שאני כתבתי, זו שנחשבה בעיני למצויינת, ששותפי שיחיה היה מרוצה ממנה ושאנשים שקראוה חשבו שהיא טובה מאד קיבלנו ציון 60.
היא היתה באורך 15 עמודים מרוכזים של סוציולוגיה יצירתית. במקום זאת- כתבה שותפתי 29 עמודים של איי דונט נואו וואט. אז קיבלנו 60 והרבה קצף מהמרצה שחשב חצי שעה לפניי על המושג "אירוטיקה חברתית" (ושנסוג ממנה בפחדנות זה לא מכבר).
משם נסעתי למס הכנסה, הוצאתי פטורים ומשם נסעתי לשתי מערכות כלי תקשורת לחלק את הפטורים האלה. בראשון התקבלתי יפה אך בקרירות, אמרו לי שאם יש לי משהו לכתוב- שלא אהסס.
בשני, קבלת הפנים היתה נפלאה כהרגלה.
אנשים אוהבים ומעריכים אותי שם. הציעו לי שתי הצעות לכתיבה שם במדורים חדשים, הציעו לי להיות צלם כתב בתחום הרכילות וחילקו מחמאות על תמונות שצילמתי.
בשיחה עם עורך העמוד הראשי הוא הבין למה כדאי לו להעסיק אותי.
ביליתי שם שעתיים.
חזרתי הביתה, אכלתי את השאריות מאתמול ועבדתי קצת.
יצאתי להסתובב עם האופנוע, שמתי תמרורי אין כניסה לחיים שלי, הרמתי טלפונים לאנשים החשובים לי
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
