| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 2/2006
אני מרגיש קצת מפספס. אני חוזר הביתה מהעבודה מוקדם יחסית אחרי יום עבודה שלם ו- - לא עושה כלום. כלומר מרגיש שלא עושה כלום.
יש דברים נוספים לעשות בחיים חוץ מלשבת בבית אחרי יום מעייף ולראות חדשות, או לשבת על המחשב, או לצ'וטט או לצאת.
אני רוצה להעלות פה כמה הצעות:
תואר שני. כן, אני יודע שאמרתי שלא אגע בזה לפחות שנה. אבל אני מרגיש שקצת משעמם לי בלי ללמוד משהו חדש. יש לי אופציות לבדיקה.
אני חושב על תואר שני במנהל עסקים, שזה תמיד טוב, או תואר שני בסוציולוגיה (שזה פחות טוב אבל מעניין) או משהו באמצע, בסגנון מקצוע ארגוני, כדי לעשות עוד צעד
בהתקרבות לאימון בסופו של דבר.
אופציה אחרת שאני חושב עליה היא להתחיל לעשות ספורט. בחיים עשיתי רק שני סוגי ספורט, אולי שלושה.
בהתחלה הייתי מתעמל קרקע. באמת, שנתיים שהייתי מתעמל על מזרונים ומכשירים. אחר כך הייתי כדורסלן שש שנים ואחר כך הייתי אייקידוקא למשך שנה.
בתור מתעמל הייתי צעיר מדי, בתור כדורסלן הביטוי העצמי שלי התפרץ ובאייקידו גיליתי את שמחת החיים רק ששם באמת לא מתאמנים על כושר גופני, לצערי.
מהנסיון שלי בבלוג, כשאני כותב על רעיונות עתידיים הם נוטים לקרות בערך תוך שנה מרגע שאני מפרט אותם כאן. אני לא שחצן בנוגע לעניין, זה פשוט שאני כותב כאן דברים
שאני רוצה לבצע. השנה הזו עומדת להיות מאד מעניינת אם כך הדבר.
אני חושב שעלי להתפטר מהעבודה הקודמת שלי. היא אמנם מכניסה לי כמה מאות שקלים בחודש, אך איני עושה אותה בחדווה עוד והיא מטרידה את מנוחתי יום יום במחשבות על אי העשייה. איני מחוייב לשם עוד , הם היו קרש קפיצה נחמד בהחלט, אני מחזיק משרה מלאה ועוד אגוזי צילום מעטים, איני צריך את זה \ אבל קצת קשה לי לשחרר.
אתמול אמרתי שאנשים שקוראים את הבלוג הזה לומדים ממנו. אני גם בתהליך של למידה. אני לומד עכשיו על איזונים ובלמים. דרייב למשל, הוא דבר שאיני צריך בו עוד אימון
ושפעמים רבות אני רץ בו מהר מדי ומשאיר אנשים מאחורי, מותשים ומוטרדים. לא בריא לרוץ מהר עם אנשים, זה שוחק לי את הברכיים.
היום בישיבה שעשינו במשרד הבנתי שיש פה פרויקט או שניים שהולכים לקחת שנה שנתיים ושמסתכלים עלי בתור זה שיקדם את הפרויקט.
פעם ראשונה שדיברו איתי על עתיד. מיד הבנתי שברמה שהם רוצים אותי אני לבטח לא אוכל להמשיך לקבל את השכר שאני מקבל כיום, אבל מעבר לזה, ואפילו לפני זה- יש לי
עבודה, פרויקט שעומד לקחת איזשהו פרק זמן שהוא ארוך ואני פה- אני פה, ויש לי מקום. הרגשתי כמו יצוק בטון וההרגשה הזו עשתה לי טוב.
בנוגע לעניין מקודם, על תהליך הלמידה והבלמים- אני כל הזמן לומד על הבלמים. היום למשל, למדתי שאני לא יכול לפתור לכולם את הבעיות למרות שאני מאמין ומודע ליכולות שלי. שירטטתי לעצמי שרטוט דמיוני בראש של מה היה קורה לי לו הייתי מנהל לאנשים את העניינים האישיים שלהם... התוצאות, על סמך ההכרות שלי את עצמי... או אז הבנתי מה שהייתי צריך להבין.
התוכן של מה שהבנתי הוא לא חשוב כמו זה שרק ע"י זה שהבנתי את זה הבאתי את עצמי לעשות לט גו על משהו שהייתי מאד attached אליו.
אני חסיד גדול ומאמין גדול בתפיסה שאומרת שאנשים חייבים להישאב פנימה אל תוך נושא (או אם תרצו, ליפול ולשקוע עמוק, אם מדובר בדברים שליליים) כדי לקלוט ולעלות חזרה מעל המים. זה פשוט עובד לי כל פעם מחדש.
בטח לא תגיבו כרגיל, על הזין שלי תגובות, והזין שלי יפה
לקטעי לעשות לט גו נוספים
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
