| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 2/2006
הבוקר קמתי מאוחר והתחלתי לעבוד.
אמא שלי קמה ברבע לשתיים עשרה שלא כהרגלה. פעמיים ניגשתי אליה לראות שהיא נושמת. כשהיא קמה היא שאלה אם דאגתי אם היא מתה.
עדיין הרגישה את הגרון מאתמול. אתמול המחשבה היתה שנתקע לה גרעין (אכלה גרעינים אתמול). הבוקר היא עדיין הרגישה את זה, אז לקחתי אותה לרופא אף אוזן גרון. הוא בישר לה שהיא צריכה ללכת למיון, יש לה שם עלה בייבי שתקוע לה. זה ידרוש ממנה הרדמה מקומית או הרדמה כללית.
בדרך הביתה היא אמרה לי שיום יבוא ואני אהיה אבא ושלעולם עלי אסור לשלול אופציות כמו לומר "אין לך כלום, זו בטח רק שריטה" כמו שאמרתי לה.
היחסים שלי איתה בשבוע האחרון הם רעים כמו שמעולם לא הרגשתי.
אנחנו לא מדברים כמעט, אני לא מצליח אפילו להסתכל עליה כשהיא אומרת לי משהו.
החניתי את האוטו ועלינו הביתה כדי שהיא תתלבש בהתאם., הדמעות היו בעיני ולא יכולתי לדבר איתה. בכלל, אתמול בחצות היתה לנו את השיחה הראשונה אבל עזבתי אותה באמצע כי לא יכולתי.
לקחתי אותה למיון, אבל לא הייתי איתה. הלכתי לקנות לי עיתון, ואז ישבתי לידה, אבל לא הייתי איתה.
היו לי מחשבות של לעזוב. היו לי אפילו מחשבות על ידידה שלי לשעבר שהחבר שלה השאיר אותה במיון והלך. אבל לא עשיתי את זה. כל אותו זמן, עוד לא הכנסתי דבר לפי, מאז אתמול בלילה, לא שתיה ולא אוכל. כלום.עד שקניתי לי גם דיאט קולה.
ישבנו קרובים וכל אחד היה עסוק בעיתון שלו.
אם היא היתה שותפה שלי הייתי אומר עליה לחברים שלי שאני לא יכול לחיות איתה יותר. שהיא בלתי נסבלת. הייתי אומר שהיא כל היום וכל הזמן תקועה בכמה החיים שלה קשים לה ושהיא פשוט לא מראה שום דבר אחר, ולי זה כבר נמאס, כי אני צריך להתייחס אליה רק במובן הזה וזה כבר מעייף אותי.
היא רצתה לקחת לגימה מהבקבוק שלי. הפה שלה היה מלא בעיפרון אדום שחשבתי שהוא אודם, שהיה משאיר לי סימנים על הפיה. סימנים וטעם רע. אמרתי לה לא לשתות מהבקבוק. בצורה מסכנה ומעוררת רחמים היא ניסתה לשתות מלמעלה ואפילו לשפוך קצת לתוך הפקק. לתוך הפקק. אמרתי לה שתשתה וזהו. היא סגרה את הבקבוק ואמרה לי ללכת הביתה בעצבים.
אז עשיתי מה שהיא אמרה ובשתיים בצהריים הכנסתי את האוכל הראשון לפי, וזה לא שהייתי רעב. לא הייתי.
עכשיו היא שם ואני כאן.
אין לי מוצא בכל אשר אני מסתכל בנושא הזה.
אין לי אדם לדבר איתו וגם איני רוצה להישען על אף אחד.
איני רוצה רחמים, ואני גם לא מחפש כתף תומכת.
אני לא רוצה מקום אצל אף אחד וגם אין אף אדם שיעשה משהו שיעשה לי טוב. אני איני יודע מה יעשה לי טוב, איך אחרים יוכלו.
אני חושב שהחלק השלישי בנוסחת הניצחון שלי (יום אחד עוד אסביר מה זו ההבחנה הזו) לא נבנה בבת אחת. אני לומד את ההתקרבות אליו, מתנסה בעוד ועוד להיות לבד בעולם. אלה הם חיי ואלו הם ימיי. ורזיתי שלושה קילו בחמישה ימים וזה בכלל לא רלוונטי.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
