אם יש דבר מבאס בדיאטה שלי (למרות שהביאוס לא נמשך יותר מדקה) זה שאני יוצא לפאבים ולא שותה כלום. בפעם הקודמת שתיתי דיאט קולה. הפעם הזמין לי הברמן דיאט ספרייט.
הגעתי לשסק שם תיקלטה אחות של חבר שלי. אחרי זה נחתנו, בשעה די מוקדמת , דווקא בברקפסט, שם מצאתי את חבר שלי עומר. הוא עמד לתת שם בתקליט ואפילו חיבק אותי פעמיים. עומר מצטיין כמדג'ה, יש לו סגנון משלו המורכב מביטים אנגליים והרבה קצב תופים. אני אוהב אותו במיוחד כי הוא יודע לתת לי בראש מבחינת הסיפור שהמוזיקה שלו משדרת. הוא מספר סיפור בכל טרק, סיפור שמתחיל עם הבטחה להתפוצצות. ההבטחות שלו מתממשות. זה גורם לי לשלוח את הידיים רחוק באויר.

 

כאמור לא שתיתי אתמול ובת זוגי לערב סיפרה לי את חוויותיה. הייתי שם על תקן האנליטיקן. השיחה שלנו התמקדה בְּגברים, אבל לא בַּגברים, אלא בה. יש בה צרכים להוכיח, יש שם התעסקות עם פנטזיות שמתנפצות. אפילו אחרי שהיא הבינה איך הגלגל מסתובב היא הלכה בסוף הערב והתחילה עם בחור נוסף.
היא נמצאת במקום שבו היא יכולה להשיג כל אחד ובערך כולם רוצים אותה. בבר לפחות. אבל אז כשהיא הלכה לנשק את הבחור הזה היא לא באמת רצתה משהו נוסף, פשוט לעשות את זה. פתאום הוא הציע לה לבוא לביתו. אני שרציתי ללכת עמדתי על זה התנגדתי שהיא תחזור עם מישהו מלבדי , שאלתי אותה אם היא רוצה את הטלפון שלו והיא אמרה שלא. אבל בסוף היא לקחה אותו. שאלתי אותה למה. היא ענתה שכדי להרגיש כמו גבר, שבוחר אם להיות שם או לא, שגורם לאחרות לחכות-
היא בעצם רצתה לגרום לו מה שגרמו לה אחרים.
הפנטזיה שלה נמשכה חמש דקות. כצפוי. אחרי זה התחילה להרגיש רע, אבל העייפות והאלכוהול הכריעו אותה והיא נרדמה באוטו ונסענו בדממה.

 

שלשום אמרו לי אחת שאני אדם שמעריך משמעת פנימית. ביומיים האחרונים הבנתי כמה זה נכון.