עבדתי היום הרבה שעות, אבל לא היו כמעט אנשים.

מחר יש פתיחה של תערוכה די יפה בגלריה שלנו, כולכם מוזמנים לשעה 7 וחצי בערב בבן יהודה פינת ירמיהו.

עבדתי ועבדתי, בקושי עבדתי, אבל לא נהניתי, לא אהבתי את העבודה. בראש היה לי את הרעיון עבודה שאליו הלכתי בסוף המשמרת שלי- מקום מקסים, מסעדה מאד יוקרתית, הכסף שם לא מדהים כמדומני, אבל הוא יותר מאשר בית הקברות הנוכחי והשעות מעטות יותר אם הבנתי נכון.

אז אחכה לתשובה ביום ששי.

ואחכה גם לנואר.

ואחכה גם לטלפון מוילה פולק.

וכלם היו בניי.

ואני עוד אגיע לבר, ממש בר, כזה רק עם אלכוהול, רק משקאות, רק נקיים, רק קוקטיילים, רק בירות, רק...

אני עייף. קמתי בשבע ועכשיו שבע, ולא נחתי לרגע. ואני יוצא לבלות היום. החלטתי שאני יוצא לשתות, מקום שאני מחכה ללכת אליו.

עכשיו מתחילה לי תקופת בחינות, ממש עוש שבוע, מבחן ראשון של קורס שנכנסתי לרבע ממנו בדיוק. חודש של בחינות. קצת יותר קשות, קצת יותר קלות. חפיף. יהיה מעניין. נראה איך נסתדר בעבודה.

הביטוח כל הזמן שולח לי ולאמא שלי מכתבים בהם הם מציעים תוספות לביטוח חיים שעשינו שנינו. אם תשלמי 33 שח בחודש ותמותי בתאונה- ילדייך יקבלו מיד 200 אלף שקל- זה מאד מעניין. לא קיבלנו את ההצעה שלהם. שיזדיינו כולם.

אני עייף עכשיו, אולי אוכל את המרק של אמא שלי האשפית. טוב די