לפחות תן את הקרדיט שמגיע לי בתור מי שייסד איתך את האתר. מה פתאום זה הפך
להיות רעיון שלך מלכתחילה?
ממש חוצפן.
חבל.
המכתב שלי אלייו נמחק
שינית את מכתב הפתיחה באתר. נעל.
מחקת אותי מההיסטוריה.
ועכשיו אתה רוצה שאני אבוא לדבר איתך?
I don't think so.
מבחינתי אין לך זכויות באתר הזה, אתה ויתרת עליהם בשיחת הטלפון האחרונה שהיתה לנו, אני הודעתי לך שזה המצב ושזו ההשלכה של מעשיך, ואתה הסכמת לכך, להזכירך.
מקומך בדפי ההיסטוריה ישמר, למרות שאתה חושב שמחקתי אותך. אתה נמצא שם בדפי התקצירים ובדפי הביקורות.
מעניין שעכשיו, אחרי חודשים ארוכים של אי תקשורת אתה בוחר לכתוב לי כך, בכעס, במרירות. אני חושב שיש לך מה לומר לי שלא אמרת, אולי אתה מחפש דרך.
דע לך שמהמכתב שלך עולה אלימות שלא מקובלת עלי, מזכיר לי קצת בריונות ילדותית של אנשים שכותבים בפורומים לילדים.
אני לא ביקשתי שתבוא לדבר איתי,אני לא הזמנתי אותך. אני רק אמרתי שאתה יודע איך להשיג אותי.
אין לי שום עניין בריב איתך. אני את הפרק שלי אתך סיימתי.
אתה לא מדבר לעניין.
אני לא יודע איך בלב שלם אתה אומר שמקומי בהיסטוריה יישמר, כשמכתב הפתיחה שלך מציג את האתר כאילו אתה חשבת עליו לבד. אתה הקמת אותו לבד, ואתה הבאת אותו לאן שהוא נמצא - לבד.
אתה לא חושב שהקוראים הקבועים שלך ישימו לב שזה קצת מוזר?
אני רוצה שתדע שאני לא כועס עליך. כל פעם שאני נכנס לאתר אני קורא שוב את הדברים שאני כתבתי ואני חושב לעצמי, במלוא הענווה הראויה, שהוצאתי מעצמי ממש את המיטב בכתיבה שם (אני מודה שחלק מזה בא בעקבות לחץ שלך שאני אכתוב משהו).
לא ביקשתי זכויות באתר. את התקצירים שכתבתי, ויש כמה כאלה, כבר ניכסת כיוון שלא כתוב מי כתב איזה תקציר. אבל גם זה כבר לא משנה.
רציתי לאחל לך בהצלחה בבחינות, אם יש לך.
ושאין בי יותר רגשות. לא של כעס, לא של מרירות, לא של אכזבה ולא של שום דבר אחר. אני שמח שעשיתי את מה שעשיתי כשהייתי חלק מהאתר וכשהפסקתי להיות.
אני שמח שאתה לא כועס.
לכשעצמו, לא ניכסתי לעצמי שום דבר, אולי חוץ מאשר את שכתוב מכתב הפתיחה. השם שלך מתנוסס על הטורים. התקצירים הם כאמור ללא תוית כלל.
יופי שאתה לא כועס ויופי שאתה שלם, אבל מבחינתי, אקט ההתנתקות שלך היה אלים ביותר והותיר משקעים רבים כמו שאני בטוח שלא רצית להשאיר. או שכן.
לא רק זאת שנטשת את האתר בלי להודיע, גם יצאת מהקשר איתי בלי להודיע. בלי להודיע. לא רק זאת- גם לא ענית לטלפון במשך חודש ארוך. השארתי לך אינספור הודעות במשיבון, השארתי הודעה יום אחד לאמא שלך, היא אמרה שאתה מתקלח (באותו שלב כבר לא האמנתי לה), יום אחד תפסתי את אחותך בטלפון, היא אמרה שאתה עסוק ואולי פלטה משפט אחד או שניים יותר ממה שהיה רצוי, התעלמת ממני בעקביות- אז אני מאד שמח שאתה שלם עם העזיבה שלך. בלי קשר בכלל, ואני לא משווה אותך אליו, גם אבא שלי, אם אשאל אותו- יגיד שהוא שלם עם העזיבה. מהנסיון שהיה לי איתו, אני אגיד שהוא פשוט מנותק.
יש דבר אחד שעוד עומד בינינו, לפחות אצלי (והרי לחיצת יד היא אינה לחיצת יד עם שני הצדדים לא מחזיקים ידיים- גם בעזיבה)- אתה חייב לי הסבר. אני אסתדר מצויין גם בלעדיו, אבל אתה חייב לי הסבר, ואני מאד ישיר באמירה הזו כי אין טעם להתעלם ממנה.
לקח לך ארבעה ימים לכתוב לי תשובה למכתב הקודם ואתה מוצא לנכון לענות לי- לך עד הסוף לשם שינוי, לך עד הסוף.
הבהרות- ההתכתבות שלי היא עם זה.
פתאום באמצע החיים הוא שלח לי מכתב.
ההתכתבות נמשכה על פני כמה ימים ואולי עדיין לא נגמרה.