|
 הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 3/2006
מורה נבוכים - נייט. 1 באפריל- דא. שוב הלכתי היום לחנות שתפתח לי את הפוסטר ושוב יצא שכל העבודה שעשיתי בפוטושופ היתה לחינם, לא הבהרתי את הפרצופים מספיק.
כל היום הסתובבתי בתל אביב. בשלב מסוים הרגשתי לבד. שנאתי את זה. הרגשת הלבד שלי נוראית. אבל לא הרמתי ידיים ונפגשתי עם חבר ועם השותפה שלו בשוק הכרמל. ממתקים מכל הצבעים והמינים וירקות ודגים מכל החברבורונים ניבטו אלי מכל פינה. אנשים יפים ואנשים מכוערים צדו את עיני וזוגות זוגות חתכו בבשרי את עורלת הזוגיות.
פעם ראשונה אני חושב על עצמי כעצמאי. זה מפחיד אותי. ליזום בלי הפסקה, לייצר קשרים ולדון עוד ועוד במה אפשרי ואיך כדאי לעשות דברים ואני עוד במקום כל כך התחלתי וכסף עוד אין, וכך צריך להיות כרגע.
אני צריך לחשוב על רעיון עיסקי. יש לי את תחילתו של רעיון אבל מפחיד אותי לבצע אותו. חבל שאין לי שותף, חבר קרוב, אחד לסמוך עליו וללכת איתו (או איתה) יד ביד. זה מה שאני צריך שהקוסמוס יזמן לי, הקוסמוס אתה שומע?
ובינתיים הוצאות הוצאות. ובחדרי,מתאספות החשבוניות. על הדלק, על הציוד, על הכל. הכל נספר אך עוד לא מתוייק. כמו ילד- אני זורק שם ושוכח.
לפני יומיים שלושה נסעתי עם האופנוע שלי ליד הספורטק. היה בוקר, הסלים היו ריקים. הצטערתי שאני בלי נעלי ספורט וכדורסל. הייתי עושה לעצמי שעת כושר. לא נורא, מחר אני אלך לשחק, לפחות יש לי עם מי, לא שזה משנה לי הרבה. שחקני כדורסל, גם אם לשעבר לא באמת צריכים לשחק עם מישהו. אני מעדיף להתאמן מאשר לשחק, לזרוק ולאמן את היד, זו ההנאה שלי. משחקים גורמים לי להתרגז, כבר מזמן לא שיחקתי עם עוד אנשים. עושה לי רצון לקנות נעלי כדורסל.
באופן מפתיע, אך לא מפתיע כמות הכניסות אלי לבלוג עולה בצורה סדירה. זה מאד משמח אותי. יותר אנשים נכנסים אלי מגוגל, יותר אנשים שמים אותי במועדפים. אני עוד לא יכול לומר שאני זונת כניסות אבל אני כן מרוצה שהכתיבה שלי מדברת לאנשים. כאן זה לא מורה נבוכים, אם כי חלק מאלו שנכנסים אלי לבטח מרגישים כך מפעם לפעם.
ועכשיו ההזמנה למסיבת האפודים שאני מדבר עליה כבר מתחילת החודש: מסיבת אפודים זוהרים בככר רבין - 1 באפריל 8 דקות ל- 8 מוצ"ש
ועכשיו לכמה שאלות טריוויה: 1- הרגלים בתמונה: גבר או אישה? 2- היכן צולמה התמונה? 3- איך קוראים לאירוע כמו זה שנערך כבדרך ספונטנית? יש לזה שם- מה השם? 4- מה אתם עושים ב- 1 באפריל?
| |
|