אתמול באמת השתכרתי.

לקחתי את הילד לארומה, לימדתי אותו שעתיים על גרמניה הנאצית.

הוא לא ידע מהי קואליציה, וגם לא אופוזיציה. דמוקרטיה הוא לא ידע, אז לימדתי אותו גם קצת אזרחות.

הלכתי קניתי לה פרחים, צהובים. הבנות שהיו בחנות אמרו שצהוב זה לתאומים. אני תאומים אמרתי.

נכנסתי לאוטו שלה, נתתי לה את הפרחים, הריחוק מהבוקר נעלם לו לאיטו, נסענו לננוצ'קה.

מה אומר- היה מלא.

חוץ מזה, אף אחד לא עניין אותי חוץ ממנה, המלצרית היתה טיפשה, טיפשה ביותר והחברה- כבר נניתי יותר בחיים שלי, אבל הקבב עם הגבינה... זה היה קבב טוב.

רציתי לעוף משם, ללכת לז'בו, זה הבר הקבוע שלי מאתמול. שלי ושלה.

רציתי רק ללכת כבר, חיכיתי שהשעה עשר תגיע ויגידו לנו לקום- ואז זה קרה.

נסענו לז'בו. גם הפעם הוא לא איכזב.

אני לקחתי בי נ' בי- ברנדי ובנדיקטין. קיבלתי מנה גדולה מהרגיל- היה מצויין בכל טעימה, המשקה הזה פשוט לא מאכזב, חזק חזק, ומתוק מתוק. השרי היה גרוע ברמות. אז גמרנו לשתות את אלה ואני לקחתי ראסטי נייל בעוד היא לקחה רוסי לבן עם חלב. בערך בשלוק השלישי של הציפורן שלי זה עלה לי לראש. הו זה עלה לי לראש.

אני השתכרתי חזק. כשקמנו לצאת הלכתי קצת עקום, הייתי צריך עזרה, היה מאד נחמד- משקאות חזקים שתיתי אותו ערב.

ויסקי אירי, דרמבואי, ברנדי צרפתי, בנדיקטין, קצת וודקה, קצת קלואה, קצת שרי, קצת חלב, שלוש כוסות מים.

רק כשהגעתי הבית ושמתי את הראש על הכרית התחיל לכאוב לי הראש, איזור הפרצוף התחיל לכאוב שלי. אקמול ומי אפסיים.

הלכנו לישון רק אחרי חמש בבוקר, קמנו לפני שתיים עשרה, אני עובד על האתר, עוד מעט אחר כך הולך ללמוד, מחר המבחן הראשון.

אבל גם מאד מאכזב אותי שכל אחד רואה את האתר של אמא שלי אחרת. אני תכננתי את עמודי הספרים בצבע אפור ורוד דק.

אנשים רואים לבן וצהוב- אין לי מושג למה. והקטע הזה עם הרזולוציה- תקלטו- תעלו את הרזולוציה. מה אני יכול לעשות שאין לי רזולוציה נמוכה במחשב.

עוד שבוע אנחנו יוצאים בפרסום של האתר. יהיה מגניב.