אני מתחיל עם יומן השדה, החלק המרכזי בעבודה, גם אותו אחלק למספר חלקים.
יומן שדה

סצנת רוקי מתקיימת בימי שישי האחרונים של כל חודש בקולנוע כוכב ברמת השרון. ההתקהלות של מעריצי רוקי, על פי רוב מגיל 16 עד גיל 24 מתחילה בסביבות השעה 23:30, כשעה לפני ההתחלה הרשמית של האירוע, 24:30. פעם אחר פעם הייתי מגיע לאזור קולנוע כוכב, מחנה את רכבי וצועד לקולנוע מצויד במחברת ובמצלמה ולעתים גם בלי כלום, כדי "להיכנס לאווירה" ולא להיות חיצוני לה מעמדת החוקר.

תיאור המקום מבחוץ- קולנוע כוכב עומד בראש גבעה ברחוב הראשי של רמת השרון. המתחמים שבו כוללים את רחבת הכניסה בה יש מקום רב לאנשים להתאסף (אירועי רוקי מושכים את כמות הקהל הגדולה ביותר באופן מתמשך, לרוב ממלאים יותר מחצי האולם אם לא את כולו, בערך 200 מקומות), רחבת השלט של הקולנוע, איזור יציאת החירום והירידה לחניית הקולנוע.

קולנוע כוכב נותר אחד מבתי הקולנוע האחרונים בישראל של הדור הישן- במתחם הקולנוע יש אולם הקרנה אחד בלבד. המתחם מתחלק לשתי זירות עיקריות לפני תחילת האירוע (רחבת הכניסה ורחבת השלט), שתי זירות מרכזיות במהלך ההופעה(במת הקולנוע והרחבה שבה עומד הקהל) וזירה אחת מרכזית, בדרך כלל, לאחר המופע (יציאת החירום והחנייה).

לפני תחילת ההקרנה מתאספים כל הבאים ברחבת הכניסה וברחבת השלט של הקולנוע (רחבות מופרדות ע"י שביל) ומעבירים בו את הזמן בנשיקות, חיבוקים, הכרויות, שיחות, שירה, השתעשעות והצגת הבגדים והאיפור איתם הגיעו אחד לשני. בזמן הזה בו נאספים המעריצים הרבים מחוץ לקולנוע עסוק הקאסט של המופע הנוכחי (האנשים היחידים מתוך המעריצים המורשים ע"י בעל הקולנוע להיות בתוך האולם) בהתארגנות בתוך אולם הקולנוע- בהכנת התלבושות, האיפור, ההכנות האחרונות לפְּרופְּסים, לתאורה ולמוזיקה.

חשוב לציין שלא כך היה תמיד- בעבודתה הסמינריונית לתואר שני בתיאטרון משנת 1997 טוענת ציפורה(שם בדוי,שעשתה עבודה סמינריונית על רוקי בעבר) שכשהגיעה לפגוש את צוות ה"להקה" (כך קראה לקאסט) בשעה 23:00 בלילה מחוץ לקולנוע כוכב הם התאפרו והתלבשו לאור תאורת הרחוב בלילה הקר וקיבלו ממנהל הקולנוע 5 דקות בדיוק להתארגן בתוך האולם עד שהוא פותח את הדלתות לקהל להיכנס.

את ההתאספות מחוץ לאולם זמן ארוך לפני ההקרנה אפשר להבין במספר צורות. ניתן לראות את הפונקציונאליות ה"יבשה" בעניין- הגעה לפני הזמן מבטיחה שיישארו כרטיסים למופע. קרו מקרים בעבר בהם נותרו מעריצים רבים מחוץ להקרנה עקב גודש האנשים שהגיעו. היו אלה זמנים בהם ההקרנות היו אירוע חד פעמי לאורך תקופה, אירועים שלמרות שהביאו מעריצים רבים, נחשבו אקסצנטריים, עוד לפני שהתופעה התמסדה, והתופעה אכן התמסדה עם הזמן, כפי שאדגים מאוחר יותר. למעשה, הדאגה מאי היכולת להשיג כרטיסים למופע היא הדבר האחרון המעסיק את הבאים, זו אולי תוצאת ההתמסדות,אולי ההישג שלה. בשבילם "רוקי" הוא סיבה לחגיגה- הזדמנות לפגוש את חבריהם בצורה "מאורגנת", להכיר אנשים חדשים (מהר מאד מכירים אנשים חדשים ברוקי, אווירת פתיחות רבה היא אחד הסממנים הבולטים ביותר בקהילה הזו), ולרבים- מקום של פריקת עול מהמוסכמות החברתיים- פריקה המתבטאת בהתלבשות כמו הדמויות, איפור (פעמים רבות מוגזם), Cross Dressing , עפ"י מילון פרינסטון הוא: "טרנסוסטיזם: הפרקטיקה של לאמץ בגדים, התנהגות או את התפקיד המיני של המין השני-  גברים בשמלות, נעלי עקב, גרביונים, מחוכים, איפור, ויש אף כאלה המורידים את כל שיער הגוף שלהם ומתגאים בחלקלקותם, דבר המושך אליהם מיד חלק מבנות הקהילה ; נשים בלבוש מינימלי שמסתכם לעיתים בתחתונים וחזייה בלבד אך גם לעתים בלבוש בעל מאפיינים גותיים.

בסביבה של מופע האימים של רוקי יש מערכת נורמות מתירנית וחופשית הרבה יותר מזו שקיימת בחברה הדומיננטית. אנשים שמרגישים שהם אינם מתאימים או מסכימים עם הנורמות של החברה הכללית נמשכים לסרט בגלל החופש לחקור דרכי התנהגות, אמונות ומיניות אלטרנטיבית מבלי להיפגע. שם הם מגלים קבוצת רֵעים המקבלת אותם משום שהם שונים משאר החברה. המפיק לו אדלר מציין לגבי המעריצים של הסרט (Henkin, 1979) "... הם לא מחפשים את אותן דרכי הביטוי או התעסוקה- ספורט, מוסיקה, רומנטיקה וכו'- כמו אנשים אחרים. הם מצאו מקום לבטא את עצמם ברוקי".

(שם משפחה, 1999)

המשך בפוסט הבא