נפגשתי איתה. היא יותר יפה במציאות מבכל הצילומים גם יחד.
מבוכה ראשונית, היא בגובה שציפיתי, אני גבוה לה מהציפיה. עוברים הלאה- מה למדנו ואיך הכרנו את החברה המשותפת.
למה את רוצה להצטלם? נשמע כמו התחלה של פוסט אירוטי, זה לא.

השיחה התגלגלה לה, ישבנו בבית קפה איזשהו והסתכלנו החוצה ועל קטלוגים שהיו מונחים על השולחן.
שאלתי אותה למה הצילומים יפים ומוצלחים ולמה חלק מהם לא.
אחר כך היא סיפרה לי על העמדת פנים.
הסכמנו בנוגע לפוטושופ.
דיברנו על מנעד פנים.
זו לא מילה שקיימת לה בלקסיקון ודורשת הכרות. לא רק הכרות, היא תצטרך להתאמן.
זה יהיה כמו להדריך שחקנים, רק שאני לא רק אדריך אותה, אני אעבוד איתה על דמיון מודרך.
בדרך על האופנוע הראש שלי התחיל לעבוד. לבשתי ג'ינס מקובל וחולצה קצרה ורתחתי מהרוח החמה שנשברה עלי. פתאום החלו טיפות קרות של גשם להיזרק עלי, טיפות קפואות עם רוח חמה- זו היתה אורגזמה ואנטיקליימקס באותה נשימה.

בסופו של דבר אני רוצה שהמצולמות שלי יביעו אינטליגנציה. אינטליגנציה נבחנת אצלי ביכולת לשחק עם העצמי.
כמובן שיש רמות שונות של משחק ורמות שונות של שחקנים. אף פעם לא תיארתי את זה כמו שתיארתי את זה עכשיו.
ראיתי צילום שלה קיר של חנות. היא היתה היחידה ללא הבעה כלשהי מכל הבנות. אמרתי לה את זה בצורה מסוימת שהעליבה אותה.
אמרתי לה שלא תעז להיעלב ממני כי כל כוונתי היא לעבוד איתה וזה לא כולל השפלות. היא חייכה בהבנה.

אני רוצה לעבוד איתה, זה מסקרן ומרגש אותי, היא תהיה ללא ספק, האדם היפה ביותר שצילמתי עד כה, בעיניי.