לעולם בעקבות האור.
א-
היום אימנתי וצילמתי את הדוגמנית. זו הפעם הראשונה שאני מאמן "אימון עומק" אדם שעומד מול המצלמה שלי. האימון כלל שיחה על רגשות, על הבעות פנים תואמות, על העמדת פנים כשקר מתמשך, על חיבור לרגשות, על החצנת מה שקיים כדי לברר ולמתוח את גבולות המנעד.
למרות שלאט לאט עמדתי על קנקנה של זו, אהבתי את עצמי על זה שלא נפלתי ליהירות שחצנית שחושבת שהיא יודעת את הכל מראש. זה התבטא בזה שכששאלתי אותה שאלות, לא ידעתי, ולא העמדתי פנים שאני יודע מה היא תאמר בעיני עצמי. זה נתן לי המון חופש לחקור את מה שהיא אומרת וזה נתן לה מקום להסתכל בתוך עצמה.
במהלך הסשן עשינו אימון עיניים, הראיתי לה מה זה מבט פשוט ורגיל, מה זה פרצוף מעוניין, איך עושים פרצוף שואל ואיך יוצרים חור בפוסטר עם מבט נוקב. המבט הנוקב שלי הקפיץ אותה ממני בפעם הראשונה והשנייה. בפעם השלישית הכנתי אותה כך שתסתכל עלי לא כעל אדם שמסתכל עליה אלא כאובייקט שעושה משהו. זה עבד.
כל כמה תמונות עצרתי והראיתי לה איך היא נראית. למדתי את זה במקור ממייקל ג'ורדן. הוא היה מקליט אימונים ומשחקים שלו וצופה בהם אחר כך כדי להבין איך הוא נראה, מה הוא עושה, מה הוא לא עושה ומה הוא משדר לאחרים- לשחקניו בקבוצה וליריביו.
מצא חן בעיני בעיקר שבשלב כלשהו היא החלה עונה על שאלותיה בעצמה, כשעל כל שאלות ה"איך" שלה, היא ענתה ב- "מתאמנים".
זה היה סשן ראשון משגע, אני מאד גאה בה ואני גאה גם בעצמי על זה שנכנסתי לתחום חדש באומנות שלי ועכשיו הוא התרחב. עכשיו אני גם מאמן וגם צלם וביחד אני צלם שמאמן וזו נישה נהדרת לחקירה ולעבודה.

ב-
היום אחרי ששלחתי סמס לזו עשיתי לט גו ממוקד מזה ועברתי הלאה. הכנתי את הסטודיו שלי לדוגמנית.
אחרי שהלכה, שוב שלחתי סמס אך הפעם ניסחתי אותו אחרת בכוונה לשאול שאלה ולבקש בקשה באותו משפט.
כמה דקות אחרי זה היא התקשרה אלי. ציפיתי שתאמר לי שלא, ותחרוץ את יומי למפח נפש סופי.
במקום זה, היא אמרה לי ש... הם החליטו להזמין אותי להתלמדות ראשונה ושביום חמישי אדע באיזה יום אתחיל בשבוע הבא ושאחר כך אומר מה דעתי. לא ידעתי מה לומר, התרגשתי מאד ועצרתי את עצמי מלהוציא צעקה מהפה.
אם אעבוד שם באמת, וכשאעבוד שם, אני בהחלט אשאל- מה הקטע הזה עם טווחי היומיים שהם כפו עלי ובכלל, מה הבעיה להתחיל תוך יום יומיים, ולמה צריך לחכות שבוע (תוך הפגנת אי דיפלומטיות בעליל)

ג-
לעולם בעקבות השמש, הצרפתייה שלי התקשרה. הצרפתייה שלי היא כנראה מהדברים היותר יפים שמהלכים על פני כדור הארץ, אחד הדברים החכמים יותר (מהחריפות שהכרתי בימיי) שמהלכים פה ובטח ובטח בין היותר לא דיפלומטיות שמהלכות פה על הכדור (זה סקסי בטירוף גם כשזה מופנה אלי).
שנה ושמונה חודשים עברו מאז, ולא חיכיתי לה לרגע אפילו, אבל בלב שלי פנימה יש מקום חם, אוהב, מתרגש ומאוהב בה. 
שנה ושמונה חודשים עברו מאז דיברתי איתה בטלפון בפעם האחרונה. שנה ושמונה חודשים שאני רוצה לקפוץ לפריז לבקר אותה.
אחד הקטעים הכי טובים שכתבתי אי פעם קרה כשהייתי איתה, הוא היה רגע של התגלות בשבילי, רגע שבו למדתי משהו על מהות יחסים ונאמנות ללב- כאן.