|
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 4/2006
אתמול קניתי נעליים נהדרות. אני מת על נעליים אך איני קניין שלהן. אני יודע מה טוב ואני יודע מה זבל. הפעם האחרונה שקניתי נעליים היה ב-2002. אני חושב שזה היה בלונדון. נחתתי שם ותוך חצי יום חטפתי חום ולא יכולתי לנהל את הקורס שנשלחתי לשם לנהל. גם לשכב במלון לא היתה אופציה, והחלתי לראות את רחוב אוקספורד, אבל ללכת עם הנעליים שהיו לי היה לא אפשרי, אז נכנסתי לנייקי טאון וקניתי שם את הנייקי הכי זולות שהיו שם ב- 35 פאונד (אז זה היה כפול שש). הנעליים שקניתי אתמול הן הנעליים הכי יקרות שקניתי בחיים, בטווח של מאות שקלים מהמחיר הכי גבוה השני. קודם לכן ויתרתי על נעליים שהיו בהנחה ועלו רק 400 שקל. ידעתי לעצמי כבר מזמן שאם אני כבר קונה אני הולך על הכי טוב ואז אין לי בעיה מצפונית להשקיע בו הרבה כסף גם אם אין לי באותו רגע. אני יודע שבגלל שאני קונה נעליים פעם בכמה שנים- מותר לי וטוב לי להוציא כסף גדול. אני מאד אוהב את הבלמים והאיזונים שיש לי בחיים בנוגע לקניות; אני לא רודף מותגים ואני לא בזבזן של מסעדות, בארים, פאבים או בגדים. זה נותן לי המון חופש כשאני יוצא לקניות.
היום הייתי בראיון עבודה שטוב שהלכתי אליו. אני לא רוצה לפרט בנוגע אליו, רק לומר שיצאתי משם ברושם מאד טוב ושהם מחכים לתשובה אם אעבוד איתם או לא. הראיון גרם לי לפקפק באם אני רוצה לעבוד בעבודה שכל כך רציתי ושעליה כתבתי בפוסטים הקודמים של השבוע הזה. הלכתי לשם והתלבשתי כמו מליון דולר, ואהבתי כל רגע. בחצי שעה הראשונה של השיחה בכלל לא דיברנו על עבודה. הם דיברו איתי על בישול, דיברו איתי על הצבא, על פסנתרים, על "מסע בין כוכבים" ועל שיווק. אחר כך הם דיברו איתי על מה מקפיץ אותי כשאני עובד ועל איך אני אוהב לעבוד. רק אחר כך הם סיפרו לי על העבודה ומאד אהבתי מה שדובר שם. בידיעה שאני הולך לעבודה הראשונה שקיבלתי, באתי לראיון עם זה שאני יוצא לטיול ואתן תשובה רק ביום שלישי, כדי לנסות את העבודה החדשה. זה הצליח ונתן לי מרווח נשימה נהדר. בהיותי אדם עם תגובות מהירות, אני אוהב לקפוץ על דברים. הפעם ביטלתי את ההשפעה של התגובות ונתתי לעצמי זמן עיכול. חודש מאי יהיה חודש טוב. חודש של הרבה מחשבה, ושל התקדמות בחיים, ואולי, כן אולי אני אוותר על המשרה שכל כך רציתי בשביל משהו שהלב אומר לי שהוא אפילו יותר טוב. ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד
| |
|