היום, אחרי שכתבתי את הפוסט הזה אתמול על כל החגים האלה, דווקא היום, שוב, נפלא עלי עורלת הילד הקטן שלי שרוצה שיאהבו אותו, שרוצה שיזמינו אותו, שרוצה שיחשבו עליו. העורלה הזו שעושה לי כל כך רע כשהיא מתלבשת עלי.
בהיותי מאומן בהלהבחין בה כי כבר נמאס לי ממנה לגמרי ושאני לא סובל את עצמי כשהיא עלי החלטתי שאני לא נכנע לה והרמתי טלפון שהבהיר לי את מצב העניינים.
הטלפון הוליד עוד טלפון ועוד אחד, שסגר את הקודם ועכשיו אני מתארגן ליציאה. כן.
אגב, הפוסט השני המלונקק הוא אחד מאלה שאני הכי אוהב, הוא מסביר את מהות הילד באישיות שלי.
אין יותר חשיפה מזה.