|
 הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 5/2006
יום עצמאות יצאתי לרעננה, הלכתי לפארק. פגשתי שם חברה. כל המוני בית ישראל הרענננים היו שם. זה היה גועל ממדרגה ראשונה. סלדתי מהזולוּת של הלבוש, מהזולוּת של התסרוקות ומהמבט חסר המבט בעיניים של הילדים. האוכל שהיה שם היה נקניקיות, המבורגרים, תירס, מלווח ופיצות.
שנים שלא הסתובבתי ברחובות כך, צפוני שכמותי, כמויות האנשים הגעילו אותי. שנינו למדנו יחד סוציולוגיה כך שכשאמרתי שאני שמח מתחושת הגועל כי היא מראה לי מה אני לא אוהב ושזו תחושה פונקציונליסטית, היא הרימה גבה וחייכה אלי. היא ידעה על מה אני מדבר, גם אותה זה הגעיל.
נפרדנו אחרי שעה ומשהו והלכנו איש איש לביתו. מיד עם תחילת הנסיעה הרגשתי תחושת הקלה ונסעתי 90 כל הדרך אל הבית. עכשיו אני שוכב במיטה כשרעש ההמונים עוד מזדמזם בראשי, ואני חייב לשטוף את זה ממני.
אלך לשתות לי מים עם נענע עכשיו כמה טוב להיות בבית
| |
|