אתה לפני השינה
אתה יושב על המחשב רגע כדי להסביר את עצמך לאחרים, אבל לעצמך בעיקר.
אתה מרגיש מרוקן, יצאת היום 4 פעמים לצלם, קיבלת ביקורת שהותירה עליך יותר רושם ממה שחשבת בהתחלה, דחו לך את התחלת הקריירה שלך ואתה רוצה לנוח, אתה פשוט רוצה לנוח.
אתה רוצה חופשה, אבל פוחד לפספס את ההזדמנות שלך למצוא מקום שיקח אותך. אתה עושה כסף מיום ליום אבל זה מה שיש לך- לחיות מיום ליום.
מזל שאתה יודע לתקשר גם כשקשה לך, ככה אתה לא פוגע באנשים. הם מעריכים אותך על הישירות, על הכנות, על זה שהכנת אותם מראש שאתה עייף, ושאתה מתקשר שאתה לא רוצה לתקשר, ואתה עייף.
אתה רוצה לתת אהבה, אבל לא כל כך יכול. יש לך מצבורים רגשיים, אבל הם לא זמינים.
אתה גמיש, אבל אם יתעסקו איתך אתה תתקשה כמו פחם. אתה חם.
אתה מדבר עם אנשים, אבל אתה לא יודע יותר מה לומר להם על עצמך, כל מה שהיה לך לומר כבר נאמר. אתה חוזר על עצמך וזה מעייף אותך. אתה חוזר על עצמך וזה מדכא אותך, אתה מודע שהזמן עובר ושאתה לא מגיע לגשר שאתה רוצה לעבור כבר. אתה יודע שאין אלא להמשיך ללכת. בגיל 16 לימדת את עצמך להריץ את הרגליים שלך בניוטרל. זו היתה הפעם הראשונה שהתחרית במרוץ.
אתה הולך לישון, אבל השינה שלך לא תספיק.

עכשיו חצות.