| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 5/2006
מעלליי
בשביל להוריד את האוכל שאכלתי עכשיו אני אספר לך שניים שלושה דברים על ה- 24 שעות האחרונות שלי.
1- אתמול, המשפחה שצילמתי בשבילה את הבר-מצווה שנאה את התמונות שלי. זה היה מביך. נכנסתי לבית שלהם. הם אמרו לי שהם רוצים לראות את התמונות לפני שהם משלמים (מה, אני דוכן חמוצים בסופר?). האמא, כשגבה מופנה אלי וכשבנה מריץ את התמונות אומרת בקול רם "זה גועל נפש" כשאני עומד ממש לידה. בנם הגדול שואל אותי, תגיד, אפשר לפתח את התמונות אחרי שחתכת אותן? ועוד כהנה וכהנה גיבובי שטויות. מאוחר יותר, אחרי שיצאתי משם עם רגליים רועדות, כועס מהסיטואציה אליה נקלעתי, נבוך ונעלב, נסעתי לאכול גלידה באייסברג. 10 דקות ארוכות בכניסה לשם דיברתי עם האחות הקשוחה שמנהלת את ענייני המשפחה. זה היה כבר יותר מדי. לא רק זאת, בעודי מקבל את הגלידה מתקשר האח הצעיר בר המצווה ופותח איתי בשיחה בעצמו.
מיותר לציין שאפילו גלידת השמנת-עם-תותים שלי שבדרך כלל מרגיעה אותי לא עזרה הפעם.
הבזיון, אי ההבנה ביופי ואסתטיקה, לא יאומן. ועוד בכמות התמונות האסטרונומית שנתתי להם. נראה אותם מקבלים 1400 תמונות ממישהו אחר. בזיון.
2- אז היום החלטתי שאני משפר את מצב הרוח שלי והופך את היום לפרודוקטיבי. עלינו על האופנוע, עברנו דרך מס הכנסה, אוניברסיטת תל אביב וסיבוב דאווין בשכונות של רמת אביב כשלפתע קיבלתי טלפון לרוץ לצלם.
חצי שעה אחר כך הייתי בזירה, האירוע כבר נגמר אבל בכל זאת. התחברתי לוויירלס במתוקה לשדר את התמונות כשטלפון נוסף הגיע מהמערכת , הכתבת שהיתה איתי אתמול בעוד סט צילומים בבית ליסין התקשרה לברך ולהוקיר אותי על התמונות שצילמתי אתמול. היא אמרה שמזמן לא פגשה צלם שמצלם בכל כך הרבה רגש ושאני צלם מצויין. שמתי את הטלפון על ספיקר ופירגנתי לעצמי קהל :)
אכן תמונות מדהימות יצאו לי, שאני מאד גאה בהן ובנוסף הייתי רק מבין רק שלושה צלמים שצילמו את האירוע ההיסטורי. אין ספק שאני גאה מאד.
יום אסל יום בסל, גם היום עשיתי את היומית שלי
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
