כבר 15 שעות שאני רוצה לכתוב את הקטע הזה ולא יודע איך להתחיל אותו בכלל.
כל כמה שעות אני בוכה. ליבי לא בוכה מגסיסה ולא בוכה ממוות, הוא בוכה מאהבה, ממסירות וכי הוא בריא.
כבר כמה ימים ש, ואני עומד להפרד בקרוב, הכנו לה את המזוודה שלה ואני נותן לה כל מה שאני יכול לתת לה
מקווה שבמצבה היא מבינה ואני נותן לה את הכל בלי חשבון

היא ביקשה ממני סליחה כמה וכמה פעמים.
על זה שגרמה לי לבכות, על זה שאני עצוב, על זה שכל כך קשה לי בגללה.

אמרתי לה שאין לה מה להתנצל ושאני בוכה לא בגללה אלא בגלל שאני מבין כמה אני אוהב
ובגלל שאני רואה כמה רגשות של חום אהבה אחריות ומסירות יש בי וכמה עומק של רגש מבעבע אצלי
ושאני נפעם מעצמי
ושאני אוהב אותה אהבה ללא תנאי

הבכי העצוב שלי מהול בצחוק של הבנה ונצחון
אני יוזף ברויר
ואני אוהב אותה

REMEMBER