הייתי היום בצומת ספרים.

הלכתי להסתכל על המדף של הפילוסופיה. חיפשתי שם את אוספנסקי שוב.
לא מצאתי אותו, אבל מצאתי את גודייף שוב.
ליד המדף של הפילוסופיה נמצא המדף של הפסיכולוגיה.
אני כמובן טועה בתיאור. זה לא מדף, זה חתיכת קיר עם מדפים...
בכל אופן, ליד המדף של הפילוסופיה מונחת הפסיכולוגיה ומגניב לראות שם שני מדפים שלמים עם ספרים של עם עובד בשחור.
אחד מהם הוא של קרלו שטרנגר- העצמי כפרויקט עיצוב. גיליתי שם עוד ספר שהוא כתב. אולי אקנה אותו לעצמי באחד הימים הקרובים.
מה שכיף הוא שיום הולדתי הוא בשבוע הספר. אני רוצה רק ספרים כמתנות כי כבר שנה אני הולך לחנויות ספרים ופשוט נגנב מהמחירים שאצטרך לשלם עבור כל ספר אז התחלתי לאהוב יד שנייה.

הביקור בצומת ספרים העלה בי את מחשבה שרציתי לשתף אתכן בה. הבוקר קראתי מאמר על אחת, אושרת קוטלר שמספרת שמאז עזבה את המסך הקטן התמסרה לשלושה דברים: פסיכואנליזה נוסח לאקאן, כתבי ברוך שפינוזה וזן בודהיזם.
לפסיכולוג הלקנייני שלה היא הולכת פעמיים בשבוע, את שפינוזה היא לומדת באוניברסיטה כתלמידה מחוץ למניין וזן בודהיזם, זן צריך לקרוא לבד ולתת לדמיון להפליג עימו, זה כמו לרכב על אופניים, בהתחלה נופלים ואז קולטים את השיווי משקל . ככה זה זן.

אז חשבתי לעצמי "מהם הספרים שהשפיעו עלי, שהפכו אותי למי שאני?"
אז הנה רשימה מקוצרת, לא כולל כמובן את כל הספרים שקראתי באוניברסיטה בפילוסופיה וסוציולוגיה (לַפּנים!) ולא כולל כל אותם מאמרים על פמיניזם שקרעו לי את התחת ובנו אותי מחדש... אבל הנה;
זה לא הולך להיות בסדר כרונולוגי:

אז קודם כל, אם מתחילים בפילוסופיה:
צריך לקרא את ה"הגיונות" של דקארט (לא באמת, אבל כדאי) כדי ללכת לקרוא את קאנט פותח לו את הצורה.
כדאי לעבור קצת על שפינוזה שאיחד את הטבע, את הצירופי מקרים ואת אלהים בגוף אחד(ויסלח לי ברוך על חוסר דיוק זה או אחר) והיה החילוני (והיהודי/אתאיסט) הראשון שעשה את זה.
את דרידה אף פעם לא קראתי, אני מודה, אבל חברה סיפרה לי שמה שעשיתי בפוסט על הדיקונסטרקשן שלי זה זה. והוא זה שכותב וחושב יותר מכולם על זה. אחת הבדיחות הטובות ביותר היא שהיא אמרה לי: כשדרידה כותב על דיקונסטקשן הוא עושה את זה על מחשבות. אתה עושה דיקונסטרקשן למיטה שלך במציאות. (במציאות באמת פירקתי מיטה לחלקים כדי להשתחרר מאימתה של אחת ביום ארור בעברי.

זן בודהיזם:
מומלץ לאנשים עם נפש לוחמנית לקרא את "ספר המתים והחיים הטיבטי". אף פעם לא גמרתי אותו. זה ספר שיושב על המדף ואחת לכמה חודשים אני קורא בו עוד כמה עמודים. אישית לא הצלחתי יותר מזה בכל פעם.
"total freedom" של קרישנמורטי גם הוא ספר (באנגלית) ששווה לנו, המערביים לקרא.

"לאן נעלמו הקולות"- ספר מופת של סיפורי זן ושירי הייקו שגורם לי בכל הצצה בו לצחוק עמוק מהבטן- חובה!

ניו אייג':
אני שונא את המילה הזו. אני לא משתמש בה ואני בז לה. כשמגדירים לי משהו כניו אייג' אני חושב על אינסטנט וזה עושה לי טחורים.
הספר הראשון שקראתי מעולם בתחום התודעה העצמית היה כשהייתי בן 16. חזרתי הביתה מאימון כדורסל, מתוסכל ועצבני.
היו לי המון קשיים חברתיים. אנשים מסויימים, חארות של בני אדם, אהבו לקלס אותי, לרדת עלי, ללעוג. הייתי הכבשה השחורה.
אחותי נתנה לי את הספר הזה: "אזורי המשגה שלך". הוא היה מאד לא רע בתור ספר ראשון שישפוך קצת אור על עיצוב האישיות שלי. הוא דיבר על דברים שחשבתי והראה לי דברים שלא ראיתי עד אז. אני חייב לו הרבה עד היום למרות שאין סיכוי שאני אפתח אותו שוב.
הספר השני והשלישי שקראתי בתחום הזה, אבל אחרים לגמרי ושבכלל לא מדברים על זה נקראים בהתאמה: "הנבואה השמיימית" ו- "התובנה העשירית", שהוא ספר ההמשך של הראשון. אלה ספרים דמיוניים אך הם לימדו אותי על להקשיב למה שאנשים אומרים אבל בעיקר להקשיב למה שאנשים לא אומרים, וגם (וזה לא אותו דבר) למילים שלא נאמרות (ע"י אנשים ושהם אומרים אותם בכל זאת). הוא לימד אותי רגישות מהי.
שוב- להקשיב למה שנאמר, להקשיב למה שאנשים לא אומרים, ולהקשיב למילים שלא נאמרות (ע"י אנשים שאומרים משהו) (מיקה-תנשמי).
שני הספרים האלה, אני לא יודע אם הם לגיל 18 או לגיל 30, מה שכן, אין גיל שנכון לקרא את הספרים האלה, הם יתנו לכם חומר למחשבה כך או כך.
אה כן, ואם מדברים, אני לא רוצה לומר מילה על זה שקראתי את האלכימאי ואת על גדות נהר הפיאדרה שם ישבתי גם בכיתי כי עם עוד מישהו יאמר לי שהוא חושב שהם ספרי מופת אני אפול או אגרום לו ליפול. טוב אולי בכל זאת מילה אחת: הם טובים בתור סיפתח. זהו.

פסיכואנליזה:
ספר שקראתי פעמיים הוא דווקא את "כשניטשה בכה". לא נעים לומר אבל אמא שלי קראה לו זבל, והפסיכולוג אסי דיין מבטיפול קרא למחבר (ארווין ילום) ולספרים שלו פורנוגרפיה של הנפש. הספר השני שלו שקראתי היה את "הריפוי של שופנהאואר".
וואו, עכשיו כשאני חושב על זה אני ממש ג'אנקי. אני קורא קקה של ספרים, כמה מהם הם ממש מוצרי פופ, אחרים מתאימים לבני נוער (פפפששש מזה שהייתי נער כשקראתי אותם). מזל שיש לי בטחון עצמי.
עוד ספר, שקראתי רק את חציו היה "האדם מחפש משמעות". קראתי רק את החצי של חוויות ממחנה ריכוז ולא קראתי את החצי של מבוא ללוגותראפיה ואני בטוח שאפשר לחבר בין החצי הזה לפסיכואנליזה.

סוציולוגיה:
אני בטוח שמעולם לא קראתם מאמר בסוציולוגיה אלא אם כן היה לכם קורס מבוא ל...
אבל תעשו לעצמכם טובה- תקראו את אולריך בק (לינק שיספיק כדי לעורר תיאבון) ואת הרברט מרקוזה (האדם החד מימדי -מסה על השחרור). סתם כי אתם יכולים.

ותודה להורים שלי שהביאוני עד הלום
ויהי ערב ויהי בוקר פוסט אחד.