אני לא יודע מה לומר.
ניסיתי לכתוב פוסט על ההופעה הזו, באמת היה לי מה לומר...
נורא התרגשתי דקות מאד ארוכות מההופעה.
לראות אותו היה מרגש, ולראות את האנשים מסביבי שידעו את המילים ויותר מזה, נהנו לזהות את השירים כמוני, ולפעמים אפילו עזרו לי, ריגש אותי מאד.
ריגשה אותי בעיקר בחורה, כנראה מתקרבת ל- 30 שלה שלקראת סוף ההופעה התחילה לבכות מההתרגשות שבסיום המופע. רציתי ללכת לחבק אותה, פשוט כי לפעמים גם אני מגיע לרמות כאלה של התרגשות מהשירים. בשביל לנחם אותה רציתי לשלוח לה תמונות, שיהיו לה, אבל במקום זה רק הצעתי לה לקנות את הפסקול של איש ההרס ונפרדתי ממנה.

מה שהיה כל כך מצוין בשבילי היה לשיר איתו. איתו, לפניו ואחריו, וסוף סוף להיות הקול ב' שאני כל כך אוהב להיות.
מסביבי כולם הסתכלו עלי בעודי מסלסל, התפעלו מזה שאני שר.
אהבתי את זה, אבל אהבתי גם שתפסתי לי זוג חמוד, תיכוניסטים כנראה, הוא חיבק אותה וידע את כל המילים.
היא היתה קטנה ומדליקה, בלונדינית עם עיניים כחולות שעשתה לי קצת עיניים אבל היה שמח פשוט כי היא כל כך התלהבה מההופעה למרות שלא ידעה את כל המילים.
היה שם עוד בחור, שחום כזה, מזוקן, הוא היה נחמד, הכיר כמוני את כל האלבומים וממש יצא לנו לדבר.

לצרוח ולשיר את כל המילים היה כנראה הקטע שלי. צרחתי וצווחתי וקפצתי וצילמתי וקפצתי ופיזזתי ושרתי וצהלתי.
שרתי עד שנגמר לי הקול, מתחתי את מיתרי הקול שלי עד הקצה ואז עוד קצת. לא הזיז לי שלא נשאר בי עוד קול להוציא, זה היה ריפוי בשבילי כנראה, סוג של אורגזמה שהייתי צריך לעבור שהביאה אותי לאיזושהי נקודת אפס שאני שמח להיות בה.

עוד יאמרו דברים על ההופעה הזו, פשוט אין לי כח לכתוב.
אני משאיר אתכם עם אחת מהתמונות שצילמתי שם- הוא חתיך והוא סקסי והוא שרירי והוא יפה והוא הורס- שתדעו לכם את זה.

 

סטינג בהופעה חיה בישראל
8 ביוני 2006.