בבוקר קמתי בשמונה למרות שכשהתעוררתי לראשונה כיוונתי שוב לתשע.
הקטע אצלי הוא שכשאני מתעורר אני לא יודע כלום והכל בעצם תלוי בכמה מהר עולה לי המערכת הפעלה.
מערכת ההפעלה החלה לפעול בדיוק כשעצמתי שוב את עיניי.
קפצתי מהמיטה והלכתי להתקלח.
במעלית למטה שמתי לב שלא הסתכלתי על עצמי במראה עדיין וחייכתי על המקרה.
עברתי בבנק, הפקדתי את הצ'ק מערד, הוצאתי כסף, ראיתי כמה מינוס, הלכתי לדואר, שלחתי שתי מעטפות רשומות וחזרתי לסופר כדי שיהיה משהו בבית. בכל זאת, רציתי שיהיה משהו במקרר כשאמא חוזרת.
קניתי אבטיח, ושלוש פיצות ב- 33, קניתי דנונה ויופלה, קניתי חלב ובטח עוד משהו ששכחתי וזה עלה לי 92 שקל שלמים.

עליתי הביתה והתחלתי לסדר את הכל. בהמשך לסופר חשבתי לעצמי לצאת מהרגילות הרגילה שלי כשאמא חוזרת ולהשקיע בנקיון, בסדר ובבישולים.
עלה בדעתי שכשהיא תגיע היא תשמח לאכול את העוף המפורסם שלי שזוכה לתשבוחות מן הא ומן דא.
התחלתי בחימום התנור ואז במשך 40 דקות שלמות עמלתי על קילוף חיתוך תפוחי אדמה, קילוף בצלים, שטיפת עדבניות ופלפלים אדומים, הכנת ראשי שום קלופים ולא קלופים ומרינדה שתכסה את הכל בסופו של דבר.
אם כבר לעשות אנשים שמחים אז לעשות אנשים שמחים במזון, כמו שאני יודע.
לצערי לא נותרו לי גבעולי בצל ירוק שהתגלו כחטיפים נהדרים ותופסי טעם בתבשיל הביתי שלי אז לא ויתרתי וגירדתי פנימה לימון שאז גם נכנס לתבנית פרוסות פרוסות.

הייתי שמח כשהכנתי. אוכל לילדים, אני מתכונן לשלב הבא בחיי. רק 11 בבוקר עכשיו.