| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 6/2006
שישי
היום השתמשתי לראשונה בסמים.
זה היה אחרי שהאופנוע שלי הזדקר ונכנסתי באופנוע אחר.
הייתי נורא מבואס והייתי בסטימצקי כשזה קרה.
חיפשתי לי את לאקאן, לא התפשרתי על יאלום. קניתי לי ספר של מונדריאן.
הייתי חסר מנוחה אחרי התאונה. האופנוע שלי התחיל ליטות שמאלה וחשבתי על הכסף שיתחיל לרדת לי מהחשבון המסכן שלי.
מסתבר שסמים הם סמים רק כשההקשר הוא ניצול.
ניצלתי את הריטלין שנמצא לי דרך קבע בארנק כסם מרגיע אחרי שבפעם הראשונה בחיים עשיתי fuck it על מה שאני חושב.
קניתי לי את מונדריאן אחרי שספרי צילום אחרים שמצאתי שאני רוצה (בדיוק אחד) עלו 250 שקל.
העליתי בדעתי שכשאני מרגיש רע אני רוצה בדרך כלל לאכול גלידה.
האופציה השנייה היא לעשות קניות.
אולי אני עושה לעצמי פיצויים בחיים על הרגשה רעה, אבל להוציא סכום כסף כל כך גדול לשם פיצוי שלעולם לא יחזיר את הגלגל אחורה אני ממש לא עושה. חשבתי על כל הספרים יד שנייה שאני רוצה לקנות לעצמי. בהמשך היום הלכתי והזמנתי לי אחד כזה. את האוספנסקי שלא סיימתי לקרוא בטרם החזרתיו.
ספרי צילום לא קונים כל אחד. צריך ספר צילום שתוכלו להסתכל בו עוד ועוד, כי בסופו של דפדוף הספר נותר אותו ספר.
פינקתי את עצמי בשייקספרי, תפסתי כמה פריימים טובים של גיא מרוז על האופנוע שלו, ישבתי וגלשתי להנאתי בדיזנגוף סנטר.
האופנוע שלי עדיין נוטה.
שש ורבע עכשיו,
כמעט שבת.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
