עליתי על האוטובוס הבוקר, נסענו כדי להפגין ליד עזה.
בדרך, איפשהו בדרום מצאנו את כל הטנקים, הנגמשים, הפומות והאכזריות שצה"ל מתכוון להכניס לצה"ל.
עצרתי את האוטובוס. זה היה אמנם 3 קילומטר משם כבר, אבל עצרתי.
ירדנו שלושתינו, אני ועוד שתי צלמות שהגיעו איתי.
עשינו אחורה פנה והתחלנו ללכת.
אחרי מאה מטר עצר לנו מוביל שלקח אותנו בדיוק לשדה בו רצינו לצלם.
התחלנו לצלם.
צילמנו המון, מכל זווית, מכל כיוון, צילמנו מקרוב, מרחוק, בעדשה רחבה, ב-טלה, בזום פה ובזום שם. צילמנו חיילים פורקים, חיילים מתאמנים, חיילים נחים, חיילים מדברים וכל צורה של רכב משוריין שמצאנו.
אז הכרנו צלם בהביא ידידה שלו. החלטנו שאנחנו נוסעים לארז. מחסום ארז. לא יכולנו להכנס. הוא כן נכנס ואנחנו שמנו פעמינו חזרה והתמקמנו 3 שעות בתחנת דלק ובמסעדה גדולה שיש בה וווירלס.

 

מפה לשם, נסענו לארז חזרה לאסוף את הצלםף הסתבר שהוא התעקב שם עוד שעה בבידוק.
שבנו לשדה המשוריינים שלנו, מצאנו לנו עוד זוויות צילום.
אני ועוד צלמת החלטנו שאנחנו נשארים פה.
הפרשנו לנו אוכל מהחיילים שנידבו לנו הרבה ומספיק, דיברנו, צחקנו, אכלנו, שמענו הפגזות והתכוננו ללילה. קיבלנו שני מזרונים, שני שקשי"ם, הרבה מים ועוגת שוקולד.מצאנו את עצמנו ישנים חמישה איש על שני מזרונים ושני שק"שים.
ב22:30 התעוררתי עקוץ. החלטתי שאני הולך לחפש מקור מים זורמים.
לקחתי איתי את שתי היפהפיות והלכנו לחפש לנו מקלחת.הצלם והחברה שלנו נותרו ישנים.
הלכנו הלכנו הלכנו עד שהגענו לעמדת מקלחת ניידת צהלית. אור לא היה שם, אבל סטיק לייט היה גם היה.
הורדתי חולצה, הן היו בחזייה וגופיה. התקלחנו וצחקנו עם מים שזרמו מהברזים (של השטיפת כלים), התקלחנו לאור הסטיק לייט.
החלטתי ששווה לכתוב על זה. הכתיבה צולעת, אבל החוויה מכוננת.