| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 7/2006
מכולת פור דה פיפל
אין לי מה לכתוב למרות שיש לי המון מה להגיד.
אני לא כותב כי הכתיבה שלי קקה, או לפחות זו שאני רוצה להשתמש בה בימים האחרונים.
הימים האחרונים שלי עמוסים חוויות. אני פוגש צלמים ומגלה שרובם חארות של בני אדם, אגואיסטים אגוצנטריים.
השותפה שלי למסע אומרת שצלמי וידאו אנשים נחמדים יותר. "זה בגלל שהם לא בקשיי קיום", אני אומר לה והיא מהנהנת בראש.
אני צריך לפתוח מכולת, מכולת פור דה פיפל, כך אוכל להתפרנס בכבוד.
להיות צלם, לפחות בתחילת הדרך זו חתיכת דרך חתחתים לאדם שכמוני, עברו כבר חמישה ימים החודש ועשיתי רק מאה שקל החודש, אפרופו השלמת הכנסה. זה זין גדול.
אפרופו זין גדול, מאז היומולדת שלי התקשרו אלי אולי 3 אנשים מכל אלה שהזמנתי או שהם חברים שלי כך או אחרת. סתם ציון עובדה.
הטיול שלי בימים האחרונים כולל את נחל עוז (לא לבוא בלי פקקי אזניים), מעבר כיסופים (שנאמר: "עזה כמוות"), מחסום ארז (שנראה כמו טרמינל 2 בנתב"ג), יד מרדכי (בשביל הדבש), ועוד כמה מקומות בדרך בשביל הכיף.
אם יש משהו שלמדתי על עצמי ביתר שאת בימים האחרונים זה שביחס לאנשים אחרים שאני מכיר אני האדם עם הכי הרבה תושייה שאני מכיר. מסתבר שתושייה היא מצרך יקר. חבל שאי אפשר לעשות ממנה כסף, או שמא?
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
