קמתי הבוקר עם תחושת מחנק בגרון שמוכרת לי מהתקופה האחרונה. זה הלקום בבוקר הזה בלי מטרה לעשות כלום היום שמשגעת אותי.

ההבטחה מהמערכת לקדם אותי עוד לא הבשילה לידי הזמנות לצילום ואני חושב ללכת לשם ולזרוק איזה כסא. טוב אני לא אעשה את זה, אבל אני רואה שאם אני לא דואג שאנשים יעמדו בהבטחות שלהם הם לא עומדים בהבטחות שלהם.

החדר שלי מבולגן. לא כמו פעם, אבל עדיין. התחושה שלי בראש בנוגע לזה היא שאני צריך לזרוק והרבה. רק במינימליזם מופתי אני אוהב לקיים את עצמי, אוהב להיות לא זקוק לדבר, אוהב את העצמאות שבמינימליזם, אוהב את המשמעת שזה דורש ממני, אוהב את ההשפעה של זה עלי.

הדהים אותי שצלמי וידאו שעובדים עם הסוכנויות הגדולות מקבלים 600-700 דולר ליום עבודה. הכרתי גם צלמי סטילס כאלה, כלומר שעובדים עם הסוכנויות. זו המטרה הבאה שלי ויש לי תכנית עבודה בעניין.