|
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 7/2006
בדרך לצילומים היום של אתמול התחיל כמו של בת טיפשעשרה (דודאבידן?). הייתי לחוץ אתמול, העבודה מאד חלשה החודש, היקף החדשות לא רב ואני כבר רואה את המשכורת שלי לא מתרוממת לקראת סוף החודש. החלטתי לעשות מה שלא עשיתי חודשים רבים ולהשקיע במשרה הצדדית שלי, כשאני לא משקיע בה זמן אני בעצם לא מקבל כסף והחודש אני אצטרך כסף כי אין לי כל כך הרבה. החלטתי ללכת לאכול בחברותא כדי להעביר את הבדידות. זה הצליח וקיבלתי את מנת האהבה שלה הייתי זקוק כשפתאום התקשרו אלי לשלוח אותי לצילומים בערב.
אחרי הסט הראשון הלכתי להתיישב בתחנת דלק. היתה שם חנות וחשמל (הבטרייה שלי מעאפנה) והמוכרת, גל בת ה- 19, הזכירה לי חברה טובה מימי התיכון. החברה הזו היתה רקדנית. פצצת אנרגיה מהממת וסקסית בגובה מטר חמישים שגרה צפונית להרצליה. לגל הזו היה חיוך בריא. אני מודה שהקרחת שעשיתי אתמול מושכת אלי בחורות (גם הבחורה של גיא פינס שאלה מי זה החתיך הזה), אבל החיוכים האלה ממש עשו לי טוב.
זה נורא מוזר, אתמול בדרך לשם, בעקבות פוסט הארבעה דברים שלא ידעתם עלי רציתי לכתוב גם ש"אני לעולם לא משתמש במצלמה שלי כדי להתחיל עם בחורות".
פתטי בעיני להשתמש במצלמה כדי להתחיל עם בחורה. להשתמש ב"הילה" שיש לה מול אנשים שלא מבינים זה כמו לעג לרש. יותר מזה, גם אם למצלמה אין "הילה", לאנשים יש קונספציה בנוגע לה ולאוחזים אותה, עולם של אשליה. מבחינה סוציולוגית, שכבר הוכחה כקיימת, אנשים מעדיפים שהתחלת קשר שלהם עם אחרים תהיה נטועה בתוך עולם שיש בו אשליה, לא 100 אחוז מציאות, קצת משחק מקדים, לא להיות קלים מדי וכו', במקרה כזה אני בעצם עושה טעות שאני לא משתמש בה, אבל הצד השני, כמו שאתם מכירים אותי כבר, לא יכול לסבול צורה כזו של הסתכלות והוויה ויותר מכך, לא יכול לסבול את השימוש בנקודות חולשה אנושיות לטובתי, זה גרוע יותר מלהיות זונה.
| |
|