היום שלי התחיל בכלל עם מקלחת.
משם, בגלל היום השקט בגזרה שלי נסעתי לי לטייל בחמדת נפשי רמת הגולן, עת עברתי את גשר בנות יעקב.
זה התחיל בשקט בשקט, נסעתי לי לאיטי והחלטתי לעלות על תל שיפון היפה בתלים ולצלם שם עכביש גדול רגליים ודרדר סגול ניצב לו בפתח תעלות המוצב הנטוש המוכן לעת מלחמה.
זו היתה הפעם הראשונה שלי לבדי מזה שבוע, רק אני והאוטו והמצלמה וכל תחנות הרדיו שכיוונתי לי שמתאימות לרמת הגולן מזרחה. רדיו ירדן התגלה כרדיו משובח למדי.

 עת עשיתי פעמיי חזרה לראש פינה התקשרתי לאשה שמתקשרת אלי מדי יום לבקשני תמונות וגיליתי שגם אתמול פורסמה תמונה שלי, השנייה במספר בעיתון בו היא עובדת. היא שאלה לשלומי אז סיפרתי לה שכל הצפון רק מאדם, החנויות סגורות, תחנות הדלק ריקות מאדם והכל ריק ריק ריק. משם נולד לה הרעיון לבקשני להעביר לה צילומים כאלה של בתי עסק ריקים ואני רואה שאולי יש פה פתח לעסקים חדשים בגזרה שלי. שימחה את ליבי.

המשכתי לי בסיבוב שלי עד שחזרתי לצימר ופתאום בום בום בום בום במעלה ההר, בית בצפת חטף כניסה ישירה של מהגג של קטיושה, הייתי אחד משני צלמי סטילס שבאמת צילמו משהו משם, כל השאר היו טלויזיות ובאותה שעה קרה מה שקרה בחיפה.
לא שמעתם על זה בחדשות אפילו.

שעות ארוכות אחר כך נותרתי רעב ומיובש, לא מוצא לי ולו מקום אחד לאכול בו אוכל אמיתי כשהכל סגור ומסוגר בהוראת המשטרה עד שנודע לי על סופר בחצור הגלילית, שתי יריקות מראש הפינה שלי.
קניתי שם עגבניות ירוקות (מצב מלחמה מביא למצבים אבסורדיים) ועוד כל מיני אוכלים שמצאתי לי, אם לא נותנים לי אוכל אני צריך לדאוג לעצמי, וזה לא משנה שאני במינוס של כמה אלפים יפים ושעוד לא נכננסה לי המשכורת.

אחרי שהכנתי לי את האוכל, עוד חשבתי ללכת לישון עד שהזכירו לי שעוד לא שלחתי את תמונות המקלטים הראואים של צפת הענייה.
עכשיו אני לבד, אלך לי לישון, איזה מקצוע מעצבן זה צילום, התגמול שלו כל כך קטן.