התעוררתי הבוקר עם ידיעה ברורה למדי שאין יום ואין מצב רוח שיכול לי לאורך זמן.
התעוררתי הבוקר עם עמדה ברורה שאני הוא זה שמחולל את מצב הרוח שלי, את איך שאני מרגיש ואת איך שאני מתנהג כל רגע כל רגע. אתמול שאלה אותי האחת האם אני נשאר בצפון כדי לראות אם אני יכול. תשובתי היתה לא, ושאפילו לא חשבתי על זה. 
כדור המועקה שישב לי בגרון נעלם כשהגיעה הידיעה הזו. זה מדהים כמה חמצן יכול להכנס לנו לגוף, והיום הזה עוד לא התחיל.

אמנם אני במצב חצוי של להיות בכל האירועים הקשים (כבנאדם) ולהסתכל עליהם מהצד (כצלם).

אולי גם אקנה לי סנדלים היום, פה בראש פינה אין הפסקת חשמל