| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 7/2006
זכר הופך נקבה
מוקדם יותר אתמול ביקרתי שוב ליד היישוב הצפוני שצופה ללבנון. דחף עצום להיות שם ועוד מידע על הרוגים זרק אותי שם להכיר את אחד מהעורכים של הארץ וחבורה של גברים גברים (נקבות בפנים), עורכים את בלייזר שרצו להתקרב ללבנון עם הג'יפ שלהם.
עליתי על הג'יפ שלהם ונכנסו פנימה קרוב לגדר.
באיזשהו שלב הוריתי לנהג לעצור ולשוב על עקבותינו. בדרך חזרה פתאום פגשנו בטנק. הלוחמים היו בחוץ. אחד היה צבוע ירוק זית, אחד היה פצוע ביד, אחד שכב מדמם על אלונקה אבל עירני.
זו היתה הפעם הראשונה שלי, בשטח אש, עם טנק, עם פצועים, עם סכנה אמיתית, יותר מאשר בתוך אביבים כשנפל עלינו פצמ"ר. היד הושטה למצלמה, אבל צעקו עלי לא לצלם, כל החיילים, אפילו זה שהיה שכוב באלונקה, ולא יכולתי לא להיענות למצבם. הם חיכו לחילוץ.
מעניין שבחיים האזרחיים זה נקרא פינוי ובשדה הקרב זה חילוץ.
500 מטר משם עמד ג'יפ חילוץ שלא ידע על מצבם של החיילים והבהלנו אותם לשם.
200 מטר משם היה עוד ג'יפ.
יותר פרטים אני לא יכול למסור.
אני יושב עכשיו בחורשה יפהפיה בצפון הארץ, לא רחוק ממקום נפילת המסוקים אתמול. אודי אדם אלוף פיקוד צפון לומד לדבר עם עיתונאים עם הזמן. אני זוכר אותו צעיר בימיו לפני 10 ימים... הוא אומר שאנחנו חייבים להוקיר את החיילים שלנו. הוא מסתכל עליהם כאבא וקורא להם ילדים שנושאים בנטל הלחימה ושעלינו במדינה להחליף דיסקט ולהבין שמדובר פה במלחמה ולא בקרבות בט"ש. במלחמה יש הרוגים ויש תאונות והמספר שאנחנו עומדים בו כעת אינו גדול בכלל יחסית למלחמה. עלינו להבין את זה.
אתמול בערב עוד חשבתי לתומי שיהיה לי ערב שקט כשפתאום הגיע הטלפון.
אמרו לנו לחכות לאישור אבל כבר רצנו לאוטו ונסענו כמו מטורפים לשם. בדרך הגיע האישור אבל רק בשטח למדנו על המסוק השני. ראיתי שם פצוע מטופל באמבולנס, צילמתי וצילמתי וצילמתי, כמו כולם בערך. זה היה אחד מהפצועים שהובלו ממקום האירוע.
מאוחר יותר הגיע מסוק ולקח אותו.
מאמבולנס אחר נשפך דם. דם מהגופה ששכבה בו ודיממה את עצמה.
מאוחר יותר הגיע מסוק ולקח גם אותה. גוף הופך גופה, זכר הופך נקבה.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
