יצא לי האוויר היום לגמרי. אם יש משהו שאני כל כך כל כך שונא ומתעב ומוכן לוותר עליו לעד זה שיחשבו שאני בא לגנוב משהו.
אני גם שונא שאומרים לי לא לעשות שרירים ואני שונא שאומרים לי "אל תחצה את הקו" כאילו אני בוחן את הגבולות שלי.
זה כל כך מעליב אותי.
אני לא רוצה להודות בזה עוד אולי, אבל אני אולי לומד עכשיו שיש זמנים, יש מקומות ויש אנשים שאיתם צריך להוריד את הראש כדי לשמור על דבר קייםץ
הייתי מתגייס אם באמת היה צריך אותי.
כבר  שעות שאני לא מוציא מילה. גם לכתוב פה זה מאיזשהו אוטומט של תחזוקה כללית של המחשבות שלי.
נשבר לי מהסובבים אותי, חבורת אנשים משועממים.


עדכון 23:34: נסעתי לאביבים לקחת את הכתב שנכנס אתמול ללבנון. אמר לי שהם שקלו במערכת להעיר אותי בלילה להכנס איתם,מסתבר שזה היה אפשרי.
בלי קשר, אבל עם קשר, חזר לי קצת המצברוח. חזרנו ומצאנו קולגות שלנו פה בדשא שלנו.
רציתי קצת חברים משל עצמי. בימים טרופים אלה אפשר למצוא אותם רק במסנג'ר או בסקייפ. לא יודע, אולי מאוחר מדי להיום. מיילים ישמחו אותי עכשיו.