| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 8/2006
כשאין תשובה
קואוץ', מלא זמן לא דיברנו אני ואתה.
כן, אבל אני מקבל עליך דיווחים מאחרים. יש דברים שאתה לא רואה.
אני יודע, אני משתדל להסתכל, לפקוח את הלב, לנשום דרך הלב, להריח מהפה.
(מחייך)
אתה יודע קואוץ', מלחמה זה לא דבר שאנשים מורגלים בו או יודעים מה לעשות עם מה שעובר עליהם.
אתה מסבן אותי עכשיו, לא בשביל זה קראת לי.
טוב, נכון, אתה צודק.
אמר לי קמריני שאני לא נשמע טוב. מן הסתם, כבר יום שלם שהנשימה שלי לא בסדר, אני בקוצר נשימה מתמשך. סיפר לי שלא רק אני מרגיש לא מוערך, הוא סיפר לי שהכתבת היתה צריכה לתפוס מונית על חשבונה אחרי שהיתה בבית החולים 4 שעות כי מהמערכת לא רצו לשלם לה עליה.
בוא תחשוב רגע- מה עומד בתוך קוצר הנשימה שלך.
אתה יודע, אני מסתכל, אבל חוץ מלראות את הגוש שבגרון כמו שלא ראיתי עד עכשיו, ואיזה מזל שאני מסתכל, אני לא יודע מה יש שם.
מה יש שם?
מה שאותי מעניין זה מה אני יכול לעשות עם הגוש, יותר מאשר מה יש בו, כי כבר דיברתי עליו ולגביו פעמיים אולי שלוש וזה לא שינה מאום. והגוש מעיק לי.
ואז זה יהיה כמו לחשוב על העתיד ולשאול איך במקום מה. אין מה לשאול איך לפני שרואים מה יש שם. אז מה יש שם?
קמריני אמר לי שאני צריך לחזור הביתה. זה נראה לי הגיוני יותר עכשיו כשאני חושב על זה, אבל קודם אמרתי לו והסכמנו שאין שום דבר רגיל במלחמה. הוא גם אמר לי שזו חוסר ודאות גדולה שאני מתמודד איתה כל רגע, גם כשאני נח פה. חוסר ודאות של מה יקרה עוד 10 דקות ולחץ ברזולוציה מאד גבוהה. שיט. קיוויתי שלגלות שחוסר הוודאות הזה של המלחמה והגילוי שהוא בעצם מנציח לי את חוסר הוודאות שלי בחיים שלי ואת חוזסר הוודאות שבמקצוע הזה ישחררו לי את המועקה בגרון. זה לא הצליח.
אין לי דבר בעל משמעות להציע לך כרגע. קרא לי שוב בקרוב ונדבר שוב.
טוב.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
