| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 8/2006
היום
יום קשה עבר על כוחותינו ועוד לא תש.
זה התחיל הבוקר באביבים, סיפרתי לכם. פתאום ככה משום מקום הוא אומר לי:
"אפשר לומר לך משהו? בכנות?"
נפל לי הלב לתחתונים, אתם יודעים מה זה אומר... אמרתי לו:
"ברור".
הוא שתק רגע, הסתכל אלי, הזיז את המבט שלו, חזר אלי ואמר:
"אתה תותח. תותח שטח שחבל על הזמן".
שתקתי. "תודה", אמרתי. אני מודה שהופתעתי. מי שהייתי איתו זה שקט וממוקד, ולא הסכמתי לזוז מהמקום שלי כדי למצוא חן בעיניו. נשבר הדיסטנס. זה היה אחרי כפר גלעדי, שהיה נורא ואיום מבחינה אנושית. לא האמנתי למה שהעיניים שלי רואות, ועוד הייתי רחוק, לא כמו הדס שטייף שבכתה בשידור כפרעליה.
היינו היום ממש תחת אש. כמו בכל פעם שמישהו פותח מצלמה שם ומשדר שידור ישיר, לא עובר זמן רב ומתחילים המטחים לרדת. זה קרה באביבים בימים הראשונים, זה קרה עם הרמטכ"ל לפני שבוע, וזה קרה היום שוב בכפר גלעדי.
מאוחר יותר, לקראת שש בערב חזרנו לכפר. חשבנו שנבוא למסיבת עיתונאים. טעינו. כל האזור בער. בער ברמה שכשיצאתי מהאוטו נשמתי נשימה יפה של עשן והעיניים שלי התמלאו באבק של שריפה. דברים פשוט התעופפו להם באוויר.
ויתרתי. כלום לא שווה אם אני נחנק. זין. יש היום המון הרוגים.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
