| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 8/2006
אני והמצב
חזרתי אתמול הביתה באמצע הלילה. כבישי הצפון הריקים גם ככה נפרשו בפניי בחושך והביאו אותי שעתיים ורבע אחר כך למחוז חפצי.
יקיצה טבעית לפני השעון הקימה אותי ממיטתי והריצה אותי אל האמבטיה.
לקחתי את חפציי, והלכתי לתקן את העדשה השבורה ממראר. באורח פלא היתה להם עדשה חלופית והחלפתי אותה תמורת מחיר התיקון ונחסך ממני יום הסתובבויות.
שעה קלה לאחר מכן נסעתי לטיול עם אמי ברחבי המרכז הצפוף, יפו, בת ים, גבעתיים, פתח תקווה- שם ביטחתי את רכושי המכני וחזרה לתל אביב שם קניתי לי עוד עדשה שתצטרף לי לאוסף המאד לא מרשים שלי של עדשות.
אחרי כל אלה קפצתי למערכת לשעה ארוכה. שמחו לראות אותי, נראה לי.
אני חוזר מחר. חיכיתי שיפול לי האסימון שיגלה לי אם להשאר יום נוסף או לא ונפל לי. טוב לי שם. אני יודע זאת כעת. זה לא מושלם, לפעמים אין לי פרטיות, לפעמים האנשים שאיתי משעממים אותי או שאני מתרגז עליהם אבל אני מרגיש שם מחובר. אני יודע מה קורה לפני כולם, אנשי תקשורת יודעים הרבה שאינם אומרים. לפעמים זה קשה, ממש קשה, כשאחרי יום ארוך אתם נפגשים עם אמא בוכיה וכואבת. אני גם אוהב את המרחבים הפתוחים של הצפון. הטיול שלי בתל אביב היום עשה לי רק רע. הקרייה מכוערת, העזריאלי לא מושך כמו פעם, אלנבי פינת בן יהודה נראה לי ממש רע ורק השדרה הראשית של בת ים בדרך אל הים הביאה לי קצת נחת.
אני חוזר מחר כי שם אני עובד. אני חוזר מחר למרות ששאר חיי, חיפוש העבודה, הרומנטיקה, הכיוון העתידי נעמדים בדום מתוח. אני חוזר לשם גם כי פה יש לי חוסר ודאות לא נעימה הן בקשר לחיי והן בקשר לחייהם של אנשי העורף- אני לא יודע איך אתם חיים, בחיי. אולי חיי שם בסכנה בערך בין פעם לשלוש פעמים ביום אבל באינסטינקטים שלי פועלים שם ממש טוב ואני אוהב לדאוג לקיום שלי. היום כשהסתובבתי בתל אביב הבנתי שעשיתי צעד משמעותי אל מחוץ לבית שלי. אני כבר לא מרגיש שהוא ביתי ושבתל אביב אני אורח ותחושת האורח שלי כאן שימחה אותי.
יש בי שימחה על זה שאני חוזר, הפעם הזו בתל אביב פחות טראומטית בשבילי עד בכלל לא. סתם מוזר.
אני חושב שאני מגבש לעצמי את הכיוון שלי.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
