המקום שלי בחיים כרגע הוא שנכנסתי לתלם. אמנם בכמה מקומות ולא באחרים אך זה המצב.

זה מצב של לעשות מה שנדרש ותו לא. תלם הנדרש.

קראתי הבוקר את מרקס, את המניפסט הקומוניסטי, אני בונה לאיש הזה את האתר, אני משקיע שם שעות.

האתר הזה מעצבן- אבל אני מבין שהאתר מעצבן כי אני בניתי אותו כך. כנראה לא השקעתי מספיק מחשבה. הגיע הזמן לגמור אותו כבר.

ומחר אני נפגש עם יוסי, אז עד מחר אני צריך לחבר את האינטגרציה של המאמרים שהוא ביקש ממני לכתוב. הפרי שלי אומרת שזה לא חכמה, שזה ממש לא בסדר שנעזרתי במישהי שעזרה לי כבדרך אגב. הלכתי לערער על ציון מבחן. היא העלתה לי את הציון בארבע נקודות שלמות וחוץ מזה גם קיבלתי שיעור פרטי על איך כותבים תשובה שמבחן. סיפרתי לה שהסוציאליזציה שלי של לימודים היתה גרועה ועודנה, היא לימדה אותי דבר או שניים בחן וענווה.

אז, אני צריך לכתוב את העבודה הזו למחר, ולגמור את האתר עד מחר אולי אפילו אצלו בבית וגם, לא יודע מה- זהו.

ויש לי לקרוא עוד כמה מאמרים, אני שמח לקראתם.

אבל הנה הצד השני- פגעתי באינטגריטי שלי בכמה מקומות:

-אכלתי השבוע כל מיני דברים שלא הייתי צריך לאכול. בכל ביס התפלאתי כמה קל לאכול שטויות, שיא הפשטות. אנשים אפילו לא חושבים על זה, הם פשוט אוכלים.

-לא עשיתי כושר שבוע, אולי טיפה יותר, הבטן שלי טיפה גדלה, חזרו לי הצמיגים שבצד שנעלמו להם עד לפני שלושה ימים, זה היה ממש מפתיע להיות בלעדיהם.
-הפסקתי לדבר עם כמה אנשים- טוב זה דו ערכי, היה עניין של סדר עדיפויות, לחלק מהמקומות שיגרתי התנצלויות, לאלה שלא- היה כיף, סליחה על הניתוק, שלום.

אתמול בבוקר לפני צאתי את הבית הלכתי למיטה של אמא שלי, היא ראה טלויזיה, נשכבתי לידה, הסתכלנו רגע, הבטתי בה באהבה ומקרוב. פניה גדולות, עורה המקומט, רוך בעיניה, אני אוהב את האשה הזו חשבתי לעצמי, אוהב אהבת נפש. כמו בפעם המי יודע כמה חשבתי את המחשבה העצובה הזו על העתיד בו היא יום אחד לא תהיה יותר. אמרתי לה שאני שמח שהיא חזרה, התגעגעתי אליה ולאוכל שלה ולאהבה שלה. הפרי שלי אומרת, אולי מעכשיו אקרא לה פרי, פשוט פרי- פרי אומרת שכשהיא לא בארץ אני מתנהג כאילו לא אכפת לי מהניקיון, אבל כשהיא בארץ אני מקפיד כמו יקה. שמתי לב שיש משהו נכון באמירה שלה, גם לא התנגדתי, גם לא הגבתי. (דף)

מה זה משנה מה זה אקזיסטנציאליזם.

 הרבה ימים לא כתבתי לבלוג, הרבה ימים לא חשבתי על הבלוג. היום חשבתי עליו וידעתי מה יש לי לומר לו. איל פוסטינו יקר שלי- אתה פה לשימושי בלבד, אני אוהב אותך ככה- גבר גבר. (חדש)

ולמה אנונימיות אתם שואלים?

כי זו המילה שעלתה לי בראש קודם- זה אקזיסטנציאליזם.