עצבים לא נתנו לי לעצום את עיני ליותר מכמה רגעים. הרגשתי שדופקים אותי בהצעה שהציעו לי וחשיבה עמוקה יותר הוכיחה לי שההצעה שהציעו לי טובה רק למראית עין.
עיצבן אותי שאני לא יכול לתכנן על לחסוך. עיצבן אותי שאני לא יכול לתכנן לקנות לעצמי מיטה חדשה או לתכנן לקנות לעצמי ציוד חדש או לתכנן לעזוב את הבית. עיצבן אותי המצב הזה של להיות עצמאי שחי מגרושים ולא מסוגל לחשוב אפילו על להוציא קצת כסף על איכות חיים ופינוק.
דיברנו הרבה הלילה. לא הלכתי לישון ועוד שלוש וחצי שעות אני צריך לקום כבר למוסך. בשיחה שלנו סיפרתי לך שבנהריה היה לי הכי קשה ובנהריה לקחתי לי שני ריטלין (בזמנים קשים) כי כבר לא יכולתי עוד. אמרתי לך שלקחת ריטלין בתור מרגיע זה דבר איום בעיני ואמרת לי לא לאכול את עצמי ושאדם לא צריך להתמודד עם דברים כל כך קשים כמו שאני התמודדתי. סיפרתי לך ונזכרתי שאחרי שראיתי שאספו את הבנאדם המסכן ההוא לתוך שקית הלכתי לסופר שהיה שם פתוח ועמדתי חצי שעה מתחת למזגן שם כי לא יכולתי לזוז עוד מטר. נזכרתי בזה היום פעם ראשונה ודמעות התחילו לזלוג מעצמן.
פעם לפני כמה חודשים בכיתי יותר. בכיתי ותוך כדי גם שמחתי כי זה בישר לי שאני מחובר ללב שלי והלב והפנים שלי נדלקים מאותו כפתור. היום הייתי עצוב כשנזכרתי איך הייתי, לא בגלל מה שראיתי שם אלא כי ראיתי את עצמי מהצד לרגע עומד משותק מתחת למזגן. הייתי כמשותק.

היום הייתי בגן העיר לראשונה מזה חודשים רבים. אחרי שיצאתי מסטימצקי ראיתי את הפסטיבל שקורה בקומה התחתונה מידי יום חמישי. המון ילדים קטנים וחמודים, הורים צעירים, נשים צעירות, בלונים אדומים בצורת לב מרכיבים לב אדום גדול, דוכני ממכר יין ושמן זית, קצת אוכל, שתיה, ובמה ועליה נגנים עם כלי מיתר.
באוויר שררה שמחה והבנתי שזה הנורמל של בני האדם החיים פה. הם מעסיקים את עצמם בשימחה, או מנסים להעסיק את עצמם בשמחה. לא הייתי שמח אבל ידעתי שזה מה שאני אמור להיות.
פעם ראשונה בחיי שהבנתי מה זה אומר שמוזיקה נותנת חיים. המקום לא היה גדול כתמיד, הוא הוקטן והפך להיות מחבק על ידי המוזיקה שתפסה את החלל שלא היה תפוס על ידי בני אדם. ראיתי אנשים מחייכים וילדים קטנים שמשחקים בבלונים ומתוכי עלה חיוך של שמחה. הבנתי מה עלי לעשות כדי לרפא את עצמי.
אם במלחמה נפגעתי מצילומי מראות של עצב, פחד ושמד המלחמה, עתה עלי להתמקד בדברים שמחים ולמצוא בהם את המרפא שלי. ילדים, נשים, אהבה, שמחה.
"אכלת פלפל שתה מיץ", אמרתי לעצמי, "כנראה שאין תרופה טובה יותר מזה במקרה שלי".