| |
הנדסת המחשבה / יוזף ברויר |
| 8/2006
סיפורו של הערב מבחינתי
היום בערב אמרתי סופסוף את מה שהיה על ליבי.
אמרתי שכבר זמן מה שאני עצוב, זמן רב כבר אני לא אומר שאני מאושר, זמן מה עוד כל מיני דברים.
היום בערב גם גיליתי שבלי תוכניות אני מרגיש אבוד.אני מלך בלהגשים את התכניות שלי, אבל בלעדיהן, אני אפסון.
היא הסתכלה עלי בתדהמה. "אני בדיוק ההפך", אמרה. "אני מלכה בלתכנן תוכניות אבל חלשה בלהוציא אותן אל הפועל."
הכל התאפס אצלי פתאום. פגשתי אותה וישבנו באגאדיר. היא אכלה המבורגר, אני אכלתי קצת עלים ירוקים עם עגבניות. זה לא היה עניין של שליטה עצמית זה פשוט היה להקשיב ללב.
אחרי שאמרתי לה שאני צריך טיפול, היא ואני חשבנו על אותו הדבר. אני אמרתי שהמקום ההוא לא מתאים לי לטיפול דווקא בגלל שהוא לא מיועד לטיפול, והיא אמרה שדווקא ללכת לשם ולאמן (לעומת להיות משתתף) יכול לעשות את העבודה טוב מאד.
הופתעתי. לא חשבתי על על מה שהציעה קודם וההצעה שלה נפרשה בפניי כאפשרות חדשה ומדליקה ופתאום דברים אחרים בחיים שלי נראו לפתע אפשריים כמו שלא היו קודם כמו גם פחד שהיה לי שלפתע לא הפחיד אותי יותר (שיחה שיש לי לעשות עם האדם במערכת שהולך להעסיק אותי).
כל הערב פתאום השתנה וקיבלתי מנת חמצן שלא ציפיתי לקבל דווקא ממנה.
אני מת על אפשרויות חדשות שנפתחות. זו כזו מלכות שמיים.
| |
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
